הזירה הפוליטית חוותה היום את אחד מהאירועים הפוליטיים המשמעותיים ביותר בשנים האחרונות. לא מדובר במפלגה חדשה שקמה, לא באיחוד פוליטי מסוג שלא הכרנו, גם לא בפרישה מפתיעה. זהו רגע יוצא דופן, שיכול בקלות לעבור מתחת לרדאר, מבלי שנבין בזמן אמת את המשמעות שלו. גוש הימין ספג מכה – שרק ימים יגידו עד כמה היא עוצמתית.

אני כמובן מדבר על האמירה המפתיעה מפי מנהיגה הרוחני של דגל התורה, הרב דוב לנדו. אחרי שאגודת ישראל כבר התייאשה מגוש הימין ופרשה מהקואליציה, הגיעה תורה של דגל התורה. אם בימין האמינו שעם סיעה זו עוד אפשר להגיע להסכמות, הרי שזה התפוצץ להם בפנים. דגל התורה הצליחה לאגף אפילו את אגודת ישראל מבחינת איבוד האמון בנתניהו.
אחרי היממה הפוליטית הדרמטית הזו, הגיע השלב לדבר ת'כלס. דגל התורה הכריזה קבל עם ועדה שהיא איננה משויכת יותר לגוש כזה או אחר. הוי אומר: במקרה הצורך, גם הגוש של נפתלי-גדי-יאיר נלקח לחלוטין בחשבון, ובפוליטיקה כמו שלנו זו דרמה בכל קנה מידה. נכון, יש אפשרות שהמהלך של דגל התורה נועד להלחיץ את נתניהו ולתת לו תחושה שהיא לא נמצאת בכיס שלו. אבל יש גם אפשרות שלא וצריך להתייחס אליה ברצינות.

ההשלכה הישירה על גוש הימין ברורה: במידה שהבחירות הבאות לא יביאו להכרעה, יהדות התורה על שתי סיעותיה יכולה להיות לשון מאזניים. ברגע האמת, בגוש השמאל לא יהססו אפילו שניה ויעניקו לחרדים צ'ק פתוח, שיכלול כל מה שיבקשו: תקציבים לישיבות, פטור מגיוס ועוד כהנה וכהנה. מי שחושב שהאידאולוגיה של השמאל לא תאפשר לו ללכת עם החרדים – טועה בענק.
אם יש משהו שחשוב יותר לשמאל מגיוס חרדים, משוויון בנטל, אפילו ממדינת הלכה – זה השלטון. נאיבי מי שחושב אחרת. ואם הדרך לשלטון כוללת השלכה של כמה מהאג'נדות המובילות שלו לפח האשפה הקרוב, זה מה שיקרה. אל דאגה – בזמן אמת, תקשורת המיינסטרים יחד עם ביהמ"ש העליון יעניקו לשלטון האופציונלי את כל הגיבוי שרק יצטרך.

הסיטואציה הפוליטית החדשה יצרה מצב מעניין: לראשונה, יהדות התורה וש"ס עשויות להתרחק אחת מהשנייה באופן דרמטי. במצב של היום, קשה לראות את ש"ס משלבת ידיים עם השמאל, לפחות לא באופן פורמלי. הציבור שלה לא נמצא שם כבר מזמן. לעומת זאת, אצל יהדות התורה יהיה קל יותר לשווק את ההצטרפות לגוש השמאל כמהלך נחוץ למען המשך קיומו של עולם התורה.
אם נסתכל על הסקר האחרון של ערוץ 14, שבו קיבלה האופוזיציה 45 מנדטים + 5 של רע"מ, הרי שהצטרפות של יהדות התורה תזניק את הגוש באופן דרמטי ל-58 מנדטים. אם נסתכל על הסקרים כפי שמשתקפים בערוצים אחרים, הגוש יכול לזנק גבוה הרבה יותר. יש לזה השלכות משמעותיות מאוד. השאלה האם יהדות התורה תצטרף לגוש שבו נמצאת גם רע"מ היא שאלה חשובה מאוד, אבל שוב – כאשר עולם התורה הוא שנמצא בראש סדר העדיפויות, גם אפשרות כזאת לא נראית מופרכת.

לאורך כל יום האתמול, ניתן היה לזהות פאניקה מסוימת בקרב גוש הימין. נכון, יש כאלה שמאמינים שהאמירה של הרב לנדו נועדה בעיקר להרגיע את הציבור שלו, אבל אף אחד לא יכול להבטיח את זה. ברגע שמפלגה כל כך משמעותית בגוש "הצליחה" להשתחרר מהמחויבות לגוש (מבחינתה בצדק), מכאן הכול פתוח. בימין מבינים זאת היטב.
וכעת אפשר להבין למה השר אופיר סופר, סגנית שר החוץ שרן השכל וח"כים כמו אדלשטיין ואילוז מסומנים כעת ברשתות: הם לא רק עלולים להביא לפיזור הכנסת בגלל התעקשותם שלא להעביר את חוק הגיוס, אלא גם עשויים למוטט את גוש הימין, לפחות במתכונתו הנוכחית בהובלת רה"מ נתניהו.
וכעת כמה נקודות פוליטיות נוספות.
סמוטריץ' את בן גביר. אני סבור שבזמן אמת, השניים יקבלו החלטה שתהיה קשה בעיקר לסמוטריץ', לחבור לבלוק טכני. ההחלטה לא תתקבל כי הם רוצים בחיבור הזה, אלא כתוצאה מלחץ של נתניהו שלא יאפשר לעצמו לקחת את הסיכון בריצה עצמאית של סמוטריץ'. בן גביר מצידו לא יעשה ליו"ר הציונות הדתית חיים קלים, שבתורו יצטרך כנראה לדעת ויתורים.

שרן השכל, ח"כית שלחלוטין נהנית מהתפקיד שלה, צריכה לחשוב מה תעשה בכנסת הבאה. היא לא תהיה חלק מהליכוד (בניגוד ליו"ר סיעתה גדעון סער), לא בפריימריז ולא בשיבוצים. את הכנסת היא גם לא תעזוב כל כך מהר. האם היא תלך על אפשרות של מפלגה עצמאית? ימים יגידו. לא פוסל את האפשרות – למרות שאין לה יותר מדי אחיזה במציאות.

פרופסור ירון זליכה. מי שעוקב אחריו ברשתות בשנים האחרונות, יודע שהוא מתחמם על הקווים וחדור מטרה. הפעם הוא רוצה להיכנס לכנסת ולעשות זאת בכל הכוח. אבל עם כל הרצון הטוב, הוא לא יוכל לעשות זאת לבד. האופציה הפוליטית שיכולה לקרוץ לו במיוחד היא ריצה משותפת עם גנץ ויועז הנדל. לא חושב שזה יקרה בטווח הזמן הקרוב, אבל כשהשלושה יבינו שאין להם סיכוי אמיתי לעבור לבד את אחוז החסימה, אולי נשמע מהם בשורה.
דעתי: מפלגה שכוללת את שלושתם היא שיקוף מדויק של האמרה "אגורה לאגורה מצטרפת לסכום גדול". לכל אחד מהם יש בייס מסוים, אומנם מצומצם, שיכול לצלוח יחד את מחסום ה-3.25%. ברגע שיחברו והציבור יראה את המפלגה שלהם עוברת בסקרים, גם אם על חודו של קול, הם יכולים לצבור מומנטום ולהשיג אפילו מספר גבוה יותר מ-4 מנדטים.

סקופ: יש מי שמאמין שמפלגה בראשותו של גנץ לא תעצור ב-4 מנדטים. גם לא ב-5, 6 או 7. נשמע לכם מופרך? מעולה, אתם אנשים הגיוניים. אבל עדיין – מאחורי הקלעים יש מי שחושב זאת. אולי זו הסיבה שלמרות הלחץ משמאל ולמרות הסקרים הלא מחמיאים, גנץ לא מוכן, אפילו לא ברמז, להודות שישקול פרישה מהמרוץ לכנסת.
