ראש הממשלה היה אתמול (שלישי) בבית המשפט. והיום? נחשו מה? שוב בבית המשפט. לא דיון ביטחוני. לא ישיבת קבינט. לא הערכת מצב דחופה. בית משפט. מדינת ישראל נמצאת באחד הרגעים הכי דרמטיים בתולדותיה? איראן מאיימת? עזה בוערת?
1+העולם כולו מסתכל על המזרח התיכון? ראש הממשלה מנהל שיחות עם טראמפ ועם מנהיגים מכל העולם? אז מה?! מה זה חשוב? מה זה משנה למען ה׳?? בסוף מה שחשוב באמת זה איך נתניהו הגיב לכותרת משנת 2007. האם הוא קיבל סיקור עויין או כמה סיגרים. פרופורציות!
הפרקליטות והשופטים יודעים את האמת אבל כל הנסיבות כולן לא יכולות נגד מטרת העל של הפלת נתניהו, ראינו את זה אגב גם בתקופת הרפורמה, גם אז אפשר היה לפמפם סרבנות אפילו אם ביטחון המדינה נפגע. אפשר היה לפמפם הרס ומדון, אפשר היה לשרוף את הרחובות כל האמצעים היו כשרים – אז. וכל האמצעים כשרים היום.
1+הממשלה נמצאת באמצע משימה היסטורית של שינוי פני המזרח התיכון. וזווית הראיה של אולם בית המשפט צרה כעולמה של נמלה. הם בשלהם. עסוקים בבאגס באני. בהפלת הרודן הדיקטטור שנדמה להם בזמן שהם אלה שלא נבחרו ומתנהגים כדיקטטורים.
בינינו? זה כבר לא נראה כמו צדק. זה נראה כמו מערכת שאיבדה כל קשר למציאות. פעם אחר פעם, מנסים להפיל את נתניהו ללא הצלחה בקלפי. וכשזה לא עובד תופרים עוד ועוד תיקים משפטיים אפשר לא להסכים עם נתניהו. אפשר גם להתווכח איתו. אפשר אפילו להחליף אותו בקלפי. אבל אי אפשר לטרפד את עבודתו כשיטה ועוד בימים כאלה. יום יבוא וכולנו נסתכל אחורה אל הימים האלה ממרומי העתיד, מגובה נקודת המבט. ומה שנזכור בטוח זה שבשביא הדרמה לבית המשפט שלנו פשוט – לא היה איכפת.
