במסיבת העיתונאים שקיים אביגדור ליברמן, הציג יו"ר ישראל ביתנו את שש הנקודות שישמשו כבסיס המצע של מפלגתו לקראת הבחירות הקרובות. הצגת הדברים הייתה ארוכה ומפורטת וכללה גם מענה לשאלות שנשאל במהלך האירוע. בתום הדברים, טען ליברמן כי הממשלה הבאה שבה יהיה חבר – תישען אך ורק על מפלגות ציוניות. כלומר, ערבים וחרדים? בחוץ מבחינתו.
2+במסיבת העיתונאים שקיים ליברמן, הדגיש כי מטרת העל שלו היא הדחת בנימין נתניהו מהשלטון, וכי כל עוד הוא עומד בראש הליכוד – המפלגה פסולה מבחינתו להצטרפות לממשלה, ולא רק לעמוד בראשה. ליברמן שלל גם את האפשרות לשבת בממשלה עם רע"ם, עמה כבר ישב בעבר, מתוך טענה מעורפלת כי מדובר במפלגה "בדלנית". כלומר לא התמיכה בטרור, הלאומנות הערבית והעובדה שעד לרגע זה לא הסכימו מנסור עבאס וחבריו להגדיר את החמאס כארגון טרור מפריעים לליברמן, אלא העובדה שמדובר במפלגה תואמת ש"ס, כפי שהציג זאת, רק של המגזר הערבי.
וכעת עולה השאלה, מה יעשה יו"ר ישראל ביתנו כששני הערכים – הדחת נתניהו, אותה הציג בנושא המרכזי והאקוטי ביותר, ופסילת רע"מ כיוון שהיא מפלגה "בדלנית" יתנגשו זה בזה? מכאן הדרך להגשמת היעד, הדחת נתניהו, תיאלץ אותו לעבור דרך הקמת ממשלה עם רע"מ, שעל כך סירב ליברמן להגיב ישירות.
2+האמת היא שזה לא משנה מה ליברמן היה עונה, מה שמשנה הוא פעולותיו בעבר שכבר הוכיחו מהו סדר העדיפויות האמיתי שלו. לדוגמה, כשהחליט לפסול את נתניהו עשה זאת עד הסוף: לא הצטרף לממשלה והוביל לסדרת מערכות בחירות בזו אחר זו, תוך סירוב מוחלט להיכנע לכלל היסודי שקבע לעצמו – להזיז את נתניהו. לעומת זאת, כאשר הדרך להדחת ראש הממשלה עברה דרך הצטרפות לממשלה הנשענת על רע"מ, עשה זאת בחדווה ובחפץ לב.
כך, ניתן להעריך כי יעשה זאת גם הפעם. שהרי ליברמן כבר הוכיח שהזזת נתניהו חשובה לו יותר מכל ערך אחר עליו אי פעם דיבר במשך עשרות שנותיו בפוליטיקה. לטענתו, זה יהיה גם הדבק הבא של כלל מרכיבי הממשלה הבאה, אם תהיה מבוססת על סיעות האופוזיציה.
2+לכן מכל שאר ההתחייבויות, כמו הכרעת חמאס וחיזבאללה, חוק גיוס לכולם ועוד – אפשר כבר בשלב הזה לעשות "טייארה". מפניי שדבר מהם לא יקרה, אפילו לא על הנייר.
ליברמן היה ונותר ההונאה הגדולה ביותר שידעה המערכת הפוליטית הישראלית מאז ומעולם. אין מילה שלו שלא מופרת ואין התחייבות שלא נגנזת. גם כשהיה בכל משרדי הממשלה, בהם: ביטחון, חוץ וביטחון, לא אירע דבר מעבר לכניעה מוחלטת לדרג המקצועי ומדיניות נחושה ונחרצת של אפס עימותים ואפס עשייה.
