הבוץ של דרום לבנון, הרעש של רחפני הנפץ באוויר והדריכות המבצעית שלא פוסקת לרגע – אלו הם חייהם של לוחמי המילואים של יחידה 636 מאז השבעה באוקטובר. היחידה, שלקחה חלק בכלל מבצעי התמרון הקרקעי מתחילת המלחמה, פועלת כיום עמוק בתוך גזרת לבנון תחת פיקודה של אוגדה 146. לוחמיה הם העיניים של הכוחות בשטח, אך לא רק: לאחרונה זיהו לוחמי היחידה מחבלי חיזבאללה חמושים שנערכו לפגוע בכוחותינו, וסגרו עליהם מעגל אש מהיר באמצעות רחפנים ובשיתוף חיל האוויר, לצד השמדת עמדות נ"ט שהיו מוכנות לשיגור.
3+אבל מאחורי ההצלחות המבצעיות האלה, מסתתר סיפור בלתי נתפס. מדובר באנשי מילואים שמתקרבים לציון דרך היסטורי וחריג בכל קנה מידה: כמעט 500 ימי מילואים מתחילת המלחמה. בריאיון מיוחד מהשטח, מפקד יחידת המילואים 636 רס"ן ר', קצינת האג"ם של היחידה רס"ן (מיל') ד', ולוחם המילואים רס"ב א', חושפים את המהפך שעברה היחידה, את הפיתוחים הטכנולוגיים שנולדו בשדה הקרב, ואת המחיר האישי הכבד שהם ומשפחותיהם משלמים כדי להגן על הבית.
הסטארט-אפ של שדה הקרב
אם בתחילת המלחמה יחידה 636 נתפסה כיחידת איסוף והגנה, הרי שהיום כבר מדובר בכוח תקיפה מתמרן, קטלני ועצמאי לחלוטין. "העבודה שלנו השתנתה בצורה דרמטית", מסביר רס"ב א'. "התחלנו כיחידה שעוסקת באיסוף מודיעין לעיצוב, במשימות נקודתיות של ביטחון שוטף. השבעה באוקטובר הכריח אותנו לעשות התאמות. עברנו מסבב לסבב, ומיום ליום שינינו את תורת הלחימה שלנו. הפכנו לכוח מתמרן שנותן מענה של 24/7 – מתצפיות ומודיעין איכותי, דרך סיוע ישיר לכוחות ועד תקיפות מדויקות שמשפיעות גם ברמה הטקטית וגם ברמה האסטרטגית".
3+רס"ן ר', מפקד היחידה, מצביע על ה"סוד" מאחורי המהפך הזה: לוחמי המילואים עצמם. "המכפיל כוח שלנו הוא האנשים", הוא מסביר. "לוחמי המילואים, בניגוד לסדיר, לא מתחלפים. הם צוברים ידע עצום. אלו אנשים שמגיעים מהאזרחות – חלקם הגדול מהנדסים, אנשי הייטק, סטודנטים ועצמאיים. היכולת שלנו היום לזהות אויב ולתקוף אותו היא פי כמה וכמה ממה שהייתה באוקטובר. הצוותים שלנו ממש 'צדים' את האויב בשטח".
מה שמרתק במיוחד בפעילות היחידה הוא האופן שבו טכנולוגיה מפותחת לא במעבדות ממוזגות בקריה, אלא בתוך הבוץ הלבנוני. "האויב מאתגר אותנו כל הזמן, ואנחנו חייבים לחשוב על פתרונות מהירים", מספר ר'. "הרבה מאוד מהפיתוחים שראינו, גם בהגנה וגם בהתקפה, לא הגיעו מחברות ענק מלמעלה, אלא מלמטה – מהשטח. יש לנו בצוותים אינטגרטורים ומהנדסים, ואם יש בעיה מבצעית, הם יושבים ופותרים אותה בעצמם. היום, רעיונות שנולדו אצלנו מופצים לשימוש בכלל צה"ל".
3+הוא מוסיף: "יש לנו רצון משותף כיחידה לא להישאר במקום. כשאנחנו נתקלים באתגר שמגביל אותנו, אנחנו מתגייסים כצוות, עושים ניסויים וממציאים פתרונות יצירתיים. זה לא תמיד נראה כמו מוצר מפוצץ, לפעמים זה איזה 'שטיק' שעשינו בעצמנו – אבל המטרה היא להמציא את הגלגל מחדש ולהשיג הישגים מבצעיים".
איום הכטב"מים של חיזבאללה? "זה לא מה שיכריע את המערכה"
לוחמי היחידה נמצאים בחזית הלחימה מול אחד האיומים המדוברים ביותר של התקופה האחרונה: רחפני וכטב"מי הנפץ של חיזבאללה. כמי שמפעילים רחפנים בעצמם, הם מכירים היטב את המרחב האווירי. "אנחנו חווים את האיום הזה באופן אישי בשטח", מודה ר'. "זה איום משמעותי ואנחנו מתייחסים אליו בכובד ראש. האויב מבין שהוא מתקשה להגיע אלינו לעימות ישיר ומגע פיזי, אז הוא מנסה לפגוע בנו מרחוק. אבל כמו כל איום חדש בצה"ל – אנחנו לומדים אותו מהר. היום יש לנו הבנה הרבה יותר טובה איך להתנהל בשטח כדי לצמצם נזקים. פתרונות טכנולוגיים של גילוי ויירוט מתפתחים כל הזמן. צריך להגיד בצורה ברורה: זה לא האיום שיכריע את המערכה. צה"ל ידע להתמודד עם דברים מורכבים יותר, ואנחנו נדע להתמודד גם עם זה. אנחנו חושבים צעד אחד קדימה".
500 ימים של מילואים: החיים שהוקפאו והגיבורים שבעורף
הצד השני, והכואב לא פחות של המלחמה, הוא המחיר האישי. קצינת האג"ם של היחידה, רס"ן (מיל') ד', מספקת הצצה מטלטלת למה שעובר על הלוחמים. "כל חייל פה ביחידה עבר כבר כמעט 500 ימי מילואים. זה לשלם מחיר אישי מאוד כבד. יש פה אנשים שהשתחררו מהצבא לפני 15 שנה, לצד חיילים משוחררים טריים. הם שמים את מקום העבודה בצד, את המשפחה בצד, את החיים האישיים בצד". הקול שלה הופך לרגשי כשהיא מדברת על ההקרבה: "בעיניי, צריך להוריד את הכובע בפני האנשים שעושים את זה פעם אחר פעם. אנחנו גאים ונכונים לעשות את זה, אבל אי אפשר לדבר רק על הצלחות מבצעיות מבלי לדבר על המשפחות שמשלמות מחיר כבד, על מקומות העבודה שקורסים, ועל האנשים שצריכים להקים את החיים שלהם כמעט מאפס בכל פעם שהם חוזרים הביתה. יש פה תחושת שליחות והקרבה עצומה למען תושבי הצפון ולמען המדינה".
3+ר' ממהר לחזק את דבריה ומפנה את הזרקור דווקא אל העורף: "אי אפשר לסיים בלי לדבר על המשפחות. הן חלק בלתי נפרד מהיכולת שלנו לפעול. הן אלו שנותנות את הגב ומאפשרות ללוחמים להיות פה לאורך כל כך הרבה זמן. אנחנו מצדיעים לנשים, לגברים ולילדים בבית. בלעדיהם, הפעילות הזו פשוט לא הייתה אפשרית".
"המוטיבציה היום גבוהה יותר ממה שהייתה בשבעה באוקטובר"
לקראת סיום הריאיון, כשהם נשאלים על מצב הרוח ביחידה אחרי שנה וחצי של לחימה רציפה בתוך שטח אויב, התשובה שלהם מפתיעה בעוצמתה. "אחרי 500 ימי מילואים, המוטיבציה שלנו עדיין בשיא", אומר פ' ללא היסוס. "כמו ביום הראשון שקפצתם בשבעה באוקטובר?" אני שואל אותו. "יותר", עונים פ' ור' יחד.
"אנחנו רואים את המשמעות של מה שאנחנו עושים ביום-יום", הוא מסביר. "אנחנו רואים איך אנחנו נותנים כוח למשפחות מהצפון, וקודם לכן למשפחות בעוטף. יש לנו את היכולת והכלים לעשות את זה, וזו המשימה שלנו". כשאני שואל אותם מה הם רוצים למסור לעם ישראל, לר' יש בקשה אחת פשוטה, כזו שבאה עמוק מתוך הבוץ הלבנוני ורוויה בניסיון של 500 ימי קרב: "שכולם יהיו סבלניים. שיהיה לכם אורך רוח, שתהיו חזקים. עכשיו אולי קשה, אבל בסוף – אנחנו ננצח את המלחמה הזאת".
