עבור הישראלי הממוצע, הנסיעה לאילת היא לא רק חופשת בטן גב, אלא גם הזדמנות לשופינג זול יותר – ללא מיסוי. המותג "אילת ללא מע"מ" הפך ברבות השנים לשם נרדף לחיסכון משמעותי, אך צרכנים רבים מופתעים לגלות שבקופה של מוצרים מסוימים, המחיר נותר זהה למחיר בתל אביב.
2+החוק נועד במקור לחזק את הכלכלה המקומית ולעודד תיירות, ולכן המדינה מאפשרת לקנות מוצרים ללא מע"מ, בתנאי שהם נמכרים על ידי עסק אילתי ומיועדים לשימוש בתוך העיר. אלא שבתוך החוק הזה מסתתרת "התוספת השנייה", רשימה שחורה של מוצרים שהמדינה החליטה להחריג מהחגיגה. על המוצרים האלו יגבו מכם 17% מע"מ בכל מקרה, גם אם אתם תושבי אילת ותיקים וגם אם המוצר לא יצא מהעיר לעולם.
האכזבה הגדולה ביותר מחכה בדרך כלל למי שקיווה לחסוך עשרות אלפי שקלים בקניית רכב. מכוניות פרטיות ואופנועים חייבים במע"מ מלא באילת, ללא שום הנחה. החריג היחיד כאן הוא רכבים המיועדים ללימוד נהיגה או רכבי עבודה מסוימים של עסקים מקומיים. גם אם חלמתם על אופנוע ים או טרקטורון חדש, תגלו שהמס נשאר בעינו, אלא אם מדובר בכלי רכב שמשמש עסק אילתי באופן רשמי.
2+גם בגזרת האלקטרוניקה, העניינים הופכים למורכבים ברגע שמגיעים למסכים. אם תרצו לקנות טלוויזיה חדשה או מקרן, תגלו שאין פטור ממע"מ לצרכן הפרטי. אבל כאן מסתתר טוויסט מעניין: מסכי מחשב (LCD או LED) עד גודל של 25 אינץ' אינם נחשבים לטלוויזיה לפי החוק, ולכן הם דווקא כן נהנים מהפטור. זהו פרט קטן שיוצר הבדל משמעותי במחיר בין מסך גיימינג סטנדרטי לבין מסך טלוויזיה גדול לסלון.
חובבי התכשיטים והשעונים צריכים גם הם לשים לב למחיר שעל התגית. החוק קובע רף ברור לפיו תכשיט או שעון שערכו עולה על סכום השווה ל-200 דולר, יחויב במע"מ מלא על כל שוויו. לכך מצטרפים גם מוצרי הטבק והסיגריות, שעליהם המדינה לא מוותרת בשום מקרה ובשום מקום, וגם בולי דואר פשוטים.
2+השורה התחתונה היא שחוויית השופינג באילת היא אמנם משתלמת ברוב המקרים, אבל היא דורשת בדיקה מוקדמת. לפני שאתם בונים על חיסכון משמעותי ברכישת מוצר יוקרה או מכשיר חשמלי מיוחד, כדאי לוודא שהוא לא מופיע ברשימת ההחרגות. בסופו של דבר, הכותרת "אזור סחר חופשי" היא אולי נוצצת, אבל האותיות הקטנות הן אלו שקובעות מה באמת יישאר לכם בכיס.
