באתר ווינט יצאו השבוע בכותרת קורעת לב על תינוק בעזה שננשך באוהל על ידי חולדה. זה מצער מאוד באמת אין מה לומר, אבל דברים מצערים קורים כשנכנסים לטבוח אוכלוסייה, לאנוס ולרצוח תינוקות, לחטוף אזרחים. למעשה, כשחושבים על זה ככה, נשיכה מחולדה זה עוד הצד העדין והרך של התוצאות החמורות שצריכות להיות למעשים של העזתים בשבעה באוקטובר.
1+איך הם הגיעו למצב הזה? זו השאלה הראשונה שצריך לשאול. שנים של שיתוף פעולה עם חמאס, הסכמה לארגון הטרור לפעול מתוכם. ומבחן האמת – בוקר השבעה באוקטובר. בהזדמנות הראשונה שהייתה להם הם נכנסו לכאן, עברו את הגבול, עברו מבית לבית, מדלת לדלת, בזזו, רצחו ואנסו כל מי שנקרה בדרכם. ונראה שחלק מערוצי התקשורת והעיתונות בוחרים מה לזכור ומה לשכוח. תכלס, הזיכרון הציבורי פה נהיה קצר מרגע לרגע בצורה מסוכנת.
לפני שמדברים על חולדה שנשכה תינוק בעזה, אולי צריך להזכיר מה קרה לתינוקות יהודיים בעוטף עזה. הם לא נפגעו מתנאים סניטריים. הם נרצחו באכזריות על ידי מחבלי חמאס ואחרים שהצטרפו אליהם. חמאס אז, כמו החולדות בעזה, יצאו מהחורים שלהם כדי לפגוע בתינוקות. לא מתוך מצוקה, אלא מתוך אידיאולוגיה של טרור, שנאה ורצח. רצח מכוון, מעוות וחסר רחמים. מי בתנורים ומי בביתור איברים.
1+אז אתם מבינים? כשאתר חדשות מרכזי מציב כותרת כזו כדי לעורר בנו חמלה, מנותק לגמרי ממי שיצר את המציאות הזו, ממי שהביא עלינו את כל הזוועות האלה, אז סליחה באמת שזה לא עובד עלי כל כך. סליחה שזה פחות מזיז לי. והאתר הזה הוא לא רק מדווח. הוא ממסגר. הוא בוחר מה ירגיש הקורא ומה יישכח. איזה רגשות לעורר בו וכלפי מי.
מנסים להפוך את האויב לפודל ואת לוחמינו הגיבורים לטורפים אכזריים חסרי לב, כשהמצב באמת הוא הפוך לגמרי. אין כאן טענה שלא צריך לדווח על סבל אזרחי. צריך. אבל יש הבדל בין דיווח לבין טיוח. כשהכותרת הראשית מתמקדת בחולדות, אבל מתעלמת מהשורש, זו כבר לא רק עיתונות אלא בחירה ערכית. בסוף התקשורת הישראלית מסקרת את עצמה ובשרה, את אחים שלה, וכל העולם מסתכל איך אנחנו בעיני עצמנו. מדווחים כמו אחים או בעצם כמו זרים. וכשהדיווח מנותק בסוף גם מרחמים על אכזרים.
