אתמול התכנסו בג'דה שבערב הסעודית מנהיגי מדינות המפרץ לפסגת חירום. הם דנו במשבר שנוצר עכשיו, כשהאיראנים חוסמים את מצר הורמוז. המצר הוא אחד המקומות הצרים והחשובים בכלכלה העולמית. מעבר ימי קטן בין איראן לעומאן, אבל דרכו נושמות כלכלות המפרץ: סעודיה, כווית, קטאר, עיראק, בחריין ואיחוד האמירויות.
1+בימים רגילים עוברים דרך הורמוז כ-20 מיליון חביות ביום של נפט ומוצרי נפט. עכשיו, לפי הערכות בשוק, עוברות רק כ-3.5 עד 4 מיליון חביות ביום, חלקן מכליות איראניות, והשאר, בתנועה מוגבלת סמוך לחופי עומאן שנמצאים מחוץ למצרים.
לחלק מהמפרציות יש פתרונות של צינורות עוקפים. כך צינור הנפט שנמתח ממזרח סעודיה ועד ינבוע שלחוף הים האדום. משם עוברות על פי ההערכות כ-5 מיליון חביות ביום. לאיחוד האמירויות יש את הצינור שמעביר נפט למתקן האכסון בפוג'יירה, עם קיבולת של עד 1.8 מיליון חביות ביום, עדיין רחוק מלספק את הביקוש העולמי לזהב השחור. מי שנמצאות בצרה עמוקה הרבה יותר הן כווית, עיראק, קטאר ובחריין שתלויות כמעט לחלוטין בהורמוז, וכעת חלק ניכר מהייצור שלהן נחתך בגלל מגבלות אחסון וייצוא.
1+ולא רק נפט על השולחן. קטאר תלויה במצר כמעט לחלוטין לייצוא הגז הנוזלי שלה. לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומית, כחמישית מסחר הגז הטבעי הנוזלי בעולם יוצא דרך מיצרי הורמוז, בעיקר דרך קטאר ואיחוד האמירויות. התוצאות מורגשות היטב בשווקים של אסיה, אירופה ושוקי האנרגיה בעולם. בנוסף, דרך מפרץ הורמוז יוצאים גם דלקים מזוקקים, גז לבישול וחומרי בסיס לדשנים. כשזה נתקע – זה מתגלגל מהר לתחבורה, לתעשייה, לחקלאות ולמחירי המזון בכל העולם.
מדינות המפרץ הן אולי עשירות מאוד, אבל העושר הזה עובר דרך מעבר ימי אחד צר. מבחינתה של איראן, המשך המצור הוא נשק יום הדין שלה כדי לטלטל את המפרץ, ואת הכלכלה העולמית כולה – הכל כדי להפסיק את המלחמה ובניסיון להסיר את הסנקציות עליה.
