איום רחפני הנפץ שחיזבאללה מפעיל נגד כוחותינו בלבנון אינו עוד מטרד טקטי, הוא משנה סדרי לחימה באתגר ביצור מרחב הביטחון החדש של צה"ל בלבנון. מה שהחל כאמצעי אלתור ותצפית, הפך בשנת 2026 לנשק קטלני שגורם לנו ללא מעט נפגעים.
1+היה מצופה מארגון כמו צה"ל, שראה את רחפני הנפץ במלחמה של אוקראינה ורוסיה, להבין שהעתקת המודל לאזורנו היא רק שאלה של זמן, אבל צה"ל, הארגון הכושל של השבעה באוקטובר, עדיין תקוע בלמידה בדיעבד ובפועל מתכונן למלחמה בעתיד על בסיס המלחמות שלו בעבר.
עכשיו בצבא מתרצים את המחדל באתגר, וזה אכן אתגר, אבל עבור הצבא היה צריך כבר מזמן למצוא פתרון טכנולוגי להגנה על כוחותינו, ולא לחפש אלתורים באמצעות פריסת רשתות דיג מעל הכוחות. רחפני הנפץ מאפשרים לחיזבאללה לאזן את הנחיתות המספרית והטכנולוגית שלו מול צה"ל. בעוד אנחנו משקיעים מיליונים במערכות הגנה, האויב משתמש בכלים שעלותם מאות דולרים בודדים כדי להשיג פגיעה קטלנית ודיוק כירורגי.
1+חיזבאללה כבר לא זקוק לתצפיתנים שיכוונו אש ארטילרית כבדה, הרחפן הוא גם התצפיתן, גם המכוון וגם הפגז עצמו. ואם לא די בכך, הוא מתעד את התעמולה שתופץ רגע אחרי הפגיעה הקטלנית. חיזבאללה, בסיוע ובהנחיה איראנית צמודה, הכניס לשימוש רחפנים מתאבדים ובצה"ל פשוט אין מסוגלות לשבש אותם.
האירוע הזה מציב את כוחותינו בשטח אויב תחת איום מתמשך, ובכל רגע יכול רחפן כזה להתפוצץ על ובסמוך לכוחות. היכולת לאתר היא מוגבלת מאוד, היכולת להפעיל משבשים היא מורכבת מאוד, והיכולת ליירט את הרחפן היא כמעט בלתי אפשרית. מפקדות, לוגיסטיקה ושטחי כינוס שנמצאים הרחק מאחורי קו המגע חשופים לאיום תמידי, מה שמחייב את צה"ל לשינוי תפיסתי בכל הנוגע להגנה על כוחותינו.
