השוותי אתמול את נפתלי בנט ויאיר לפיד לצמד גרביים משומשות המפיצות ריח לא נעים, וזו בדיוק התחושה שעולה מהכרזת האיחוד ביניהם. הנוכלות הפוליטית לא עזבה את בנט לרגע; ראינו זאת היטב בהתחמקות הפתטית שלו משאלתו של כתבנו מוטי קסטל לגבי ריצה משותפת עם המפלגות הערביות. בנט הולך על מלא עם מנסור עבאס, אחמד טיבי ועאידה תומא סלימאן, כשהמבנה האישיותי שלו נותר כשהיה, אדם שאין אמת בפיו. לא בכדי אמרתי שאם היה מחובר למכונת אמת, היא הייתה פשוט מתפוצצת מעומס השקרים שיוצאים ממנו בבוקר הזה.
3+מדובר בברית של שני אנשים המשלימים זה את זה בקיצוניותם: אחד חלול לחלוטין באידיאותיו, והשני נוכל חסר תקנה במעשיו. זהו "פורום לול", הנוכל והחלול גם יחד, פורום היסטרי שנוצר רק כי הנוכל זיהה שהבלוף שלו בסקרים לא יחזיק מעמד לאורך זמן. השאלות שהציב מומו פילבר לסוקרים חשפו את המערכות שמכרו לציבור אשליות במשך תקופה ארוכה. בנט הבין שהסקרים העתידיים יגלו את הבלוף, והסוקרים הם אלו שדחפו את הצמד הזה לפינה בניסיון להציל את עורם הפוליטי.
מהצד השני ניצב יאיר לפיד, איש עסקים שאולי מעולה בשיווק, אך אתמול הוא מכר בשוק סחורה שאינה שווה דבר במחיר מופקע לחלוטין. נכון, יש לו נכסים כמו 4 מנדטים ומימון מפלגות, אבל חבורת חברי הכנסת הצעקנים שלו מחפשת כעת בעיקר סידור עבודה יציב. הטורים במליאה צפויים לרדת משמעותית, כי חלק גדול מצמד הליצנים הפוליטיים הללו כבר קיבל את מבוקשו בסידור הפנימי החדש של רשימת "ביחד". השאלה הגדולה שנותרה פתוחה היא כיצד המהלך הזה משפיע על גדי אייזנקוט, שנמצא כעת בדרכו הבטוחה אל מחוץ למשחק.
3+בפוליטיקה סופרים במדרגות, וייתכן מאוד שבספירה הזו אייזנקוט ימצא עצמו כסחורה בלתי שמישה בעליל בעודו יורד מהגלגל. מי שלא רצה להיות מספר שתיים של בני גנץ, הופך למספר שלוש של בנט ולפיד, דמות משנית שמאבדת את האחיזה בגלגל הפוליטי. ראינו כבר יותר מפעם אחת שלאייזנקוט אין את כוח העמידה הנדרש לאורך זמן, והוא עשוי להיפלט מהמערכת מהר מהצפוי. אמנם ייתכן שציבור שמאל מסוים עדיין ירצה בו בשל חשיבתו הערמומית, אך כרגע נראה שהתחכום הזה השאיר אותו כחייל משני בקרב של ברית הנוכלים.
הבלוף של איחוד "ביחד" זועק לשמים: הם מתיימרים "לתקן" את המדינה בעודם מחרימים חצי עם באותו משפט ממש. צמד הנוכלים הזה מוכן לשבת עם המפלגות הערביות, שילדיהן אינם משרתים בצבא ואינם נלחמים בקרב, אך פוסלים את הליכוד ונתניהו. מדובר במוסר כפול ובעיוות פוליטי שסופו להתגלות לציבור הבוחרים שיבין כי מדובר בבלוף אחד גדול. אם המפה הפוליטית תתייצב על תיקו בין הגושים, אנחנו נכנסים למשחק שונה לחלוטין שבו כללי המשחק הקודמים כבר לא יהיו רלוונטיים עבור אף אחד מהשחקנים בתוך הלוח.
3+בתוך כל המהומה הזו, הדמות המעניינת ביותר היא אביגדור ליברמן, שאותו בנט ולפיד כלל לא סופרים ומקבלים אותו כמובן מאליו. ליברמן חייב להחליט אם הוא מסכים להיות "האידיוט השימושי" של השמאל, או שהוא בוחר לבדל את עצמו ולייצר מפה פוליטית חדשה. עליו לתת התחייבויות ברורות, כמו אי-ישיבה עם המפלגות הערביות, כדי שלא ימשיכו להתייחס אליו כאל הסוס השחור שתפקידו רק להביא את התוצאה לאחרים. הבידול הזה הוא קריטי עבורו כדי לשמור על רלוונטיות ולמנוע מהשמאל לבלוע את שאריות כוחו הפוליטי.
עם כל הכבוד לצבע הצהוב ששוטף את השמאל, השאלה החשובה באמת היא מה יעשה מחנה הימין בתגובה למהלך האיחוד. כרגע קיימים בין חמישה לתשעה מנדטים של "הימין הערכי" המסתובבים ללא בית פוליטי, וגורלם תלוי ישירות בליכוד ובצעדיו של ראש הממשלה. הליכוד חייב לייצר מסגרת ימנית מאוחדת שתדע לקלוט את הכוחות הללו, אך זה מחייב שינוי פנימי עמוק. יש להפסיק את מפקדי קבלני הקולות ואת משחקי הכוח הפנימיים, ולעבור לאמירות ברורות ומאחדות כלפי הציבור המסורתי שזקוק לבית פוליטי יציב ואמין.
3+לליכוד יש פוטנציאל אדיר להפוך למפלגה של 40 מנדטים אם ישכיל לאגד בתוכו את המחנה הלאומי בשינוי פנים אמיתי. גם בתוך גוש הימין יתחילו לקרות איחודים, כי המגרש פתוח להליכה משותפת בין בן-גביר לסמוטריץ' כפי שנעשה בעבר כדי למקסם קולות. ייתכן שאפילו נראה הצטרפות של אחת הקבוצות הללו לליכוד כדי להרחיב את המעגל ולמקסם את פוטנציאל הגוש במפה הפוליטית החדשה. בסופו של יום, נוצרו כאן שני גושים ברורים, ימין ושמאל, והקרב על דמותה של המדינה יוכרע בנחישותו של המחנה הלאומי המאוחד.
הטור נערך על סמך דברים שאמר פרשננו הפוליטי יעקב ברדוגו לטל מאיר בישראל הבוקר
