ימנו זלקה נרצח ללא סיבה. בחור צעיר שעבד בפיצה מבקש מנערים להירגע וכמה דקות אחר כך הוא כבר איננו. הם לא נרגעו. ואנחנו התרגלנו. עוד כותרת, עוד חיים שנגדעים, עוד רצח ועוד רצח. ילדים בני 12 עד 15 חשודים ברצח הזה ואנחנו מרימים טלפון לעוד מגש פיצה.
3+הבוקר התבשרנו על ילד בן 6 נרצח על ידי אביו מי שאמור היה להגן עליו הוא האשם. ואנחנו מתבקשים לעצור לחשבון נפש. החי יתן אל ליבו. אפשר להאשים את המשטרה ויש לה מה לתקן. אפשר להאשים את מערכת החינוך וגם שם כמובן יש מה להשתפר.
אבל אם נהיה רגע אמיתיים עם עצמנו התיקון הגדול הוא בכלל שלנו. המומים? אין באמת סיבה. עיר פרא יולד האדם אנחנו באנו ככה. פראי אדם. כשאין רסן פנימי כשאין משהו גדול ממני שאני דופק לו חשבון איש את רעהו חיים בלעו. והוכחה? שהתרגלנו לזה.
3+אם לא נעצור להתבוננות, אם לא נקבע עיתים לזעזוע המציאות שבה כעס הופך לאלימות ואלימות הופכת לשגרה תמשיך להכות בנו ללא רחם. זה מתחיל בדברים הקטנים. במילה קשה, בכבוד שנרמס, באובדן שליטה. וזה נגמר בכותרת בעיתון ובעוד לוויה.
אנחנו עכשיו בימי ספירת העומר, ימי האבלות על תלמידי רבי עקיבא. אומרת הגמרא: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, וכולם מתו מפני שלא נהגו כבוד זה לזה. לא בגלל אויב, לא בגלל מלחמה, רק בגלל יחס בין אדם לחברו.
3+התורה מעידה ומספרת שצדיקים כמו תלמדי רבי עקיבא נפלו, סימן שזה עומד לפיתחנו. כולנו קצת אלימים בפוטנציה. אז כן המשטרה צריכה לפעול וכן החינוך צריך להשתפר. אבל לפני הכול אנחנו צריכים לעצור ולהתבונן.
להחזיר לעצמנו את הזעזוע ללב. אשרי אדם מפחד תמיד. לא להישחק ולהיות בעלי לב גס. להגיד "איך זה יכול להיות? לי זה לא היה קורה". הפוך. זה יכול לקרות גם לי. לכל אחד. אני חייב לתת אל ליבי.
3+לא רק לחפש אשמים, נחפשה דרכנו ונחקורה. לחפש את עצמי. להתחיל בלתקן אותי. אלימות פיזית אולי נשמע לי רחוק, טעות שקרתה לא בכוונה. אבל זו החצר האחורית של נפשנו, ממש ממש מעבר לפינה.
