בתוך שכונת רמת שלמה בירושלים, בבית שבימים רגילים מלא בקולות של תורה, שורר בשבועות האחרונים שקט אחר. כאב ועצב מרחפים באוויר, אך לצדם בולטת עוצמה חריגה של אמונה. משפחת שפיגל יושבת שבעה על שני בניה, יששכר דב (דובי) ואברהם ישעיהו ז"ל, שנספו בטרגדיה בים בנתניה. בריאיון בלעדי ששודר הערב (חמישי) בחדשות 14 מגלים את עומק האמונה של הזוג שבחר להצדיק עליו את הדין.

האירוע הקשה התרחש ביום שישי לפני כשלושה שבועות. שני האחים נכנסו למים בחוף ללא שירותי הצלה, ותוך דקות נעלמו. האח הגדול, יששכר דב, אותר במצב אנוש ונפטר כעבור ארבעה ימים. האח השני, אברהם ישעיהו, אותר רק לאחר עשרה ימים של חיפושים קדחתניים.
"שבר על שבר"
מני כץ, גיסם של הנערים, מתאר את הרגעים המטלטלים: "היינו שבורים ורצוצים. זה היה שבר לא נורמלי. זה היה כזה שבר על שבר… מצד אחד איפה אבי? מצד שני זה כאילו היינו עם דובי וביציאת נשמה, זה היה רגע הזוי".

אבי המשפחה, הרב שלמה שפיגל, מרביץ תורה בישיבת מיר, מוצא משמעות גם בדרך הייסורים הארוכה שעברה המשפחה עד למציאת הבנים: "פה, משום מה, הגזירה הייתה בצורה כזאת שזה נמתח המון זמן. עד שהוא מת, עד שמצאו את ההוא – עשרת ימי תשובה היו לנו. הצורה הזאת של הגזירה, הקדוש ברוך הוא רצה באמת לצרף את כולם כנראה".
לקבל באהבה את הגזרה
זרם המנחמים בבית המשפחה אינו פוסק – רבנים, אישי ציבור ושכנים מגיעים לחזק, אך יוצאים מחוזקים בעצמם. אם המשפחה, הרבנית שושנה שפיגל, מורה ודמות מחנכת בעיר, מבטאת דבקות שאינה מובנת מאליה: "מה שהקדוש ברוך הוא רצה זה מה שהוא עשה, ואנחנו מקבלים את מה שהקדוש ברוך הוא רוצה, בהצדקה, באהבה, למרות שאנחנו לא מבינים", היא אומרת בקול רועד אך יציב. "אנחנו יודעים שזה לטוב לנו וזה טוב לעם ישראל". הרבנית ביקשה להודות לכל מי שעמד לצדם: "תודה לעם ישראל שכל כך התגייס, גם במאמצי חיפושים וגם במתנות רוחניות ששלחו לנו ושולחים לנו עדיין כל הזמן".

להפוך את הכאב לאור
בין המנחמים הרבים הגיעה גם אימם של אשר ויעקב פלאי ז"ל, ששכלה את בניה בפיגוע הדריסה הקשה ברמות. המפגש בין האמהות סימל את השותפות בגורל ובכאב הירושלמי העמוק. מתוך האבל הכבד, בחרה המשפחה להקים מיזם הנצחה מיוחד – כתיבת ספר תורה לעילוי נשמת הבנים. מדובר ביוזמה שמטרתה "להפוך את הכאב הפרטי לאור עבור רבים", ולהמשיך את דרכם של הנערים דרך זיכרון ומשמעות. הרב שלמה שפיגל סיכם את תמצית האמונה שמנחה את הבית ברגעים אלו: "צריך להודות כשהם חיים… ואז גם כשהם מתים. אפשר להבין שהכול משמיים".
