שורד השבי אלון אהל ניגן היום (רביעי) על הפסנתר בטקס המצטיינים בבית הנשיא, ושר את 'שיר ללא שם' שליווה אותו לאורך שנתיים בשבי. אהל, שהתרגש מהמעמד, ניצל את ההזדמנות והוקיר תודה לכוחותינו: "מה שהחזיק אותי היה הידיעה שיש חיילים שעושים הכול כדי למצוא אותי". לדבריו, "לחזור ולגלות שעשו הכול כדי לא לוותר עלי – זה פשוט מטורף".
1+בהמשך, אהל הזמין לבמה את דביר בובליל, לוחם גולני שנפצע באורח קשה בשבעה באוקטובר ולאחר דרך לא פשוטה של שיקום – חזר לנגן. השניים ניגנו יחד על הפסנתר וריגשו את הסובבים עד דמעות. אהל סיפר כי לאורך השבי דמיין את הרגע הזה ממש: "הייתי 50 מטר מתחת לאדמה, קשור ברגליים – נראה ממש גופה. העברתי הרבה זמן במחשבות, ודמיינתי את עצמי עצמי יושב על במה ושר, אולי כדי לקבל אופטימיות שאחזור הביתה, והנה זה קורה וזה לא נתפס".
דביר, חובש פלוגתי בגדוד 51, נורה בראשו בזמן שטיפל בחבר לפלוגה תחת אש, והוגדר כפצוע אנוש. במשך 38 ימים היה מורדם ומונשם. כמו לוחם אמיתי, דביר לא ויתר ונכנס למסע של שיקום שעדיין נמשך. "אתה לא בוחר להיפצע או להיות גיבור ישראל, הלכתי ללוחמה מסיבה מאוד ברורה – לשמור על הארץ שאני אוהב. אני מהראשונים שיצאו מהקרב ולא הצליחו לחזור גם אחרי שביקשו. אתה לא אשם, אבל בתחושה שנכשלת", אמר.
1+לדבריו, הרופאים אמרו לו שעקב הפציעה קשה – לא יוכל לנגן יותר. "קמתי לשבר מאוד גדול של תשעה חברים שנפלו בלי שידעתי. כולל אותו בחור שבו טיפלתי. בסוף הם אמרו משהו אחד ואני החלטתי להמשיך ללחוץ כל היום, וברוך השם חזרתי לנגן אבל עוד לא כמו פעם. אני מודה על הזכות להיות פה". אהל הוסיף כי "לשבת פה ולנגן יחד זו מין סגירת מעגל".
