בשיאו של שבוע הזיכרון והעצמאות, התבצעה סגירת המעגל מצמררת של משפחתו של לוחם שלדג, שילה כהן (ציקו) משדרות: שנתיים וחצי לאחר נפילתו של בנם בקרבות השבעה באוקטובר, שבו אליהם פריטים אישיים שהיו חסרים מאז יום הנפילה.
5+אריה כהן, אביו של שילה, מתאר את השתלשלות האירועים שהובילה למציאת הפריטים האישיים: "קיבלנו מהצבא את הציוד האישי של שילה, ובתוכו היה הכרטיס המגנטי של שלדג. הכרטיס היה שבור וחסרה בו חתיכה מהאמצע. לא ייחסנו לזה חשיבות, אמרנו שבטח נשבר בקרב.
5+"לפני חודש וחצי הגענו לבארי להיפרד מהבית שבו שילה נפל. הבן הקטן שלנו, חייל בעצמו, ישב שם בגינה והסתכל על האדמה. פתאום הוא ראה חתיכה קטנה מבצבצת – זו הייתה החתיכה החסרה של הכרטיס, עם השם 'שילה כהן' עליה".
5+ההפתעה השנייה הגיעה בבוקר יום הזיכרון, כאשר עילם, מלווה מהקיבוץ, שלח לאריה תמונה נוספת: "הוא החזיר לי תמונה של כרטיס האשראי האישי של שילה. הוא נמצא אתמול בבוקר באותם חולות, באותה גינה שבה שילה נהרג. זו דרישת שלום שהגיעה ביום הנכון, בתזמון הנכון. זו דרישת שלום מחבקת מאוד".
5+כהן הוסיף וסיפר על היוזמה להנציח את שילה דרך עץ מהגינה שבה נפל: "קיבוץ בארי הציע לנו להעתיק עץ מהבית בו נפל שילה. העתקנו עץ קלמנטינות למצפה שילה בשדרות. העץ הזה מתנשא לגובה מתחת לדגל ישראל, הוא צופה על עזה ומביט מחייך. מה יותר צומח וגאה מאשר עץ כזה שצומח מתוך הכאב?".
5+על תחושת הגאווה המלווה את השכול אמר אריה: "שילה היה ילד שמח ואופטימי, אבל חדור מטרה וממוקד במה עם ישראל צריך ממנו. המשפחות היום מרגישות גאות. זה לא שהכאב קטן יותר, הוא בלתי נסבל, אבל הלגיטימציה להרגיש גאה ולא רק כואב היא דבר נפלא. אנחנו גאים בשילה, ואנחנו צריכים לספר כמה מיוחד הוא היה. לא יצליחו לעמעם את הגאווה הזאת ביחצנות תקשורתית".
5+שילה כהן ז"ל, ילד שדרות שגדל והתחנך בעיר, יצא מביתו בבוקר השבעה באוקטובר כלוחם ביחידת העילית שלדג. הוא נלחם לאורך כל הדרך עד שהגיע לקיבוץ בארי, שם נפל בסביבות השעה 17:30 בקרב קשה בביתה של משפחת גודרד. הבית שבו נפל שילה הפך למוקד עלייה לרגל עבור המשפחה, שפיתחה קשר עמוק עם אנשי הקיבוץ ועם המשפחה המארחת. ההחלטה של קיבוץ בארי להרוס את הבתים שנפגעו במלחמה הובילה לפרויקט "בארי בלב", שנועד לאפשר למשפחות הנופלים לסגור מעגל.
