יפית גושן, אמו של לוחם סיירת גבעתי סמ"ר אוריה איימלק גושן ז"ל מירושלים, חשפה אתמול (שני) לראשונה את נסיבות נפילתו של בנה בטקס ביד לבנים. בנאום מרגש שנשאה, סיפרה כי אוריה, בן 21 בנופלו, נפל בקרב גבורה בחאן יונס במהלך מבצע "לב אדום" לחילוץ משפחת ביבס שהוחזקה בשבי חמאס.
2+בפתח דבריה פנתה גושן לקהל וביקשה שלא לראות במשפחות השכולות קורבנות. היא הדגישה כי עבור אוריה, היציאה למבצע 'לב אדום' לחילוץ משפחת ביבס הייתה מימוש של ערך הרעות והערבות ההדדית. "השכול הוא פצע עמוק שלעולם לא יגליד, והגעגוע הוא פיזי ונוכח בכל נשימה, אבל אנחנו לא קורבנות של הגורל – אנחנו הבחירה בחיים", אמרה בכאב.
לדבריה, נשיאת הכאב היא משא של כבוד: "להיות משפחה שכולה זה לשאת משא כבד של שליחות. אנחנו הגאווה של הבנים הערכיים שגידלנו, גיבורים שאהבו את הארץ הזו עד כלות. הבחירה שלנו היא להפוך את האובדן למנוע של עשייה והשפעה".
2+היא סיפרה על אישיותו המיוחדת של בנה: "קראנו לו אוריה כי הוא אור גדול מאת השם. אבי קרא לו איימלאק, שפירושו באמהרית 'מלאך'. וכך היה בחייו". עוד חשפה כי אוריה השאיר אחריו צוואה מצולמת ובה מסר קצר ורב עוצמה: "תחייכו, חיוך זה הכוח שלנו". רוח הנתינה שלו באה לידי ביטוי גם בהדרכתו בשבט "יובל" בבני עקיבא, המיועד לילדים עם צרכים מיוחדים.
גושן קישרה את גבורתו של אוריה לשורשיו העמוקים ולסיפור עלייתה של המשפחה מאתיופיה. "הוא נשא בגאווה את סיפור העלייה שלנו, של כמיהה בת אלפי שנים לירושלים. אוריה נהג לומר שהאומץ והאמונה של הדורות שלפניו הם הכוח שהניע אותו להתגייס לסיירת גבעתי", סיפרה. "כשנלחם לחילוץ החטופים, הוא סגר מעגל היסטורי. הוא היה חוד החנית של החלום הציוני".
2+לסיום, קראה גושן לאחדות בעם. "כאשר אוריה והצוות שלו לחמו בנוח'בות הארורים בעזה, הייתה רק רעות. הם נלחמו כתף אל כתף במטרה אחת – להציל את העם והארץ ולהחזיר את השבויים והחטופים". היא חתמה את דבריה המרגשים בפרק תהילים, "מזמור לתודה", כביטוי לאמונה ולהודיה על מה שיש.
