"באחד הבקרים בתוך עזה, אחד החברים לפלוגה התעורר מוקדם וראה את שלומי מניח תפילין על הטנק. הוא סיפר שהוא פשוט ראה אותו זוהר, פיזית זוהר. הוא רץ למ"פ ואמר לו: 'בוא תראה, בזכותו כל הפלוגה שלנו חיה'". המילים הללו, שאומר מתן שרם בריאיון ל-C14 על אחיו הגדול, סמל שלמה (שלומי) יקיר שרם הי"ד, מקפלות בתוכן דמות שהייתה שילוב נדיר בין עוצמה של לוחם בשריון לבין עדינות נפש של בן תורה. שלומי, לוחם בגדוד 52 של חטיבה 401, נפל בקרב ברצועת עזה, מותיר אחריו משפחה כואבת וחלל עצום שמתמלא בסיפורים על דמות מופת.
2+שלומי גדל והתחנך באפרת, בבתי הספר "אשירה" ו"דרך אבות", ומשם המשיך למכינה הקדם-צבאית בעצמונה. המכינה הייתה עבורו תחנה משמעותית שעיצבה את זהותו. "שלומי היה מאוד דתי, והתחזק עוד יותר בעקבות המכינה", מספר מתן. "זה הפך אותו מילד ביישן, אולי אפילו קצת חסר ביטחון, לממש גבר. הוא מעולם לא חיפש את מרכז הבמה או את תשומת הלב, הוא פשוט היה הוא עצמו, ישר כמו סרגל, עם אמת פנימית של עבודת השם שלא זזה מילימטר ימינה או שמאלה".
התכונה הבולטת ביותר שאפיינה את שלומי הייתה הענווה. מתן שיתף בסיפור שממחיש זאת: "היה לו הרבה במה להתגאות, אבל הוא היה הבחור הכי עניו שהכרתי. מרוב ענווה, הוא לא הסכים לעשות איתי הורדות ידיים, פשוט כי הוא פחד לנצח אותי. הוא אמר: 'אני לא רוצה להפגין את הכוח שלי, זה לא העניין'. זה היה שקט של מנהיגות ועוצמה. הוא לא שתק כי פחד ממה שיגידו, הוא פשוט לא היה צריך את ההבלטה הזו".
2+היסודיות של שלומי באה לידי ביטוי בכל פרט בחייו, ובעיקר בתפילתו. חבריו ומשפחתו מספרים על אדם שלא ממהר לשום מקום כשמגיע זמן תפילה. "היית רואה אותו מתפלל מילה במילה, בקצב שלו, מגיע כמה דקות לפני", מתאר מתן. "הוא לא היה מאלה שמתנענעים או מוחאים כפיים, הוא פשוט עמד בצד, עוצם עיניים ומתרכז. זה היה מדהים לחזות בזה. גם בימים הקשים ביותר בעזה, אחרי לילות ללא שינה, הוא מעולם לא ויתר על קיום המצוות ועל הקביעות שלו".
גם כשהיה חוזר מהחזית הביתה, לשבתות קצרות של מנוחה, שלומי לא נח לרגע. "הוא היה מגיע עם העוגיות שקנה בדרך הביתה וישר שואל: 'אמא, מה צריך לעזור?'. היא הייתה אומרת לו 'תנוח, בקושי ישנת', אבל הוא לא הסכים. הוא התעקש לדעת מה המטלות לפני שבת". דגש מיוחד היה לו על הקשר עם אחיו הקטן, ילד על הרצף האוטיסטי. "הקשר ביניהם היה מדהים. שלומי ידע לאזן הכל, אם הוא עוזר בבית הוא שם ב-100%, ואם הוא לומד תורה הוא שם עד הסוף".
2+עבור מתן, שנמצא כעת בשנת הלימודים האחרונה שלו בתיכון, חסרונו של שלומי מורגש בכל צומת של קבלת החלטות. "אני מסיים י"ב עכשיו, ויש לי מלא התלבטויות לגבי שנה הבאה. זה ממש חסר, העצה של אח גדול שעבר את זה. הוא התלבט המון לפני שבחר מכינה, הוא הבין את הצדדים שלי. אפשר לדבר עם חברים או מחנכים, אבל אין תחליף לאח גדול שיודע בדיוק מה עובר עליך. שם אני מרגיש את החור הגדול בלב".
בימים אלו פועלת המשפחה להנצחת זכרו של שלומי בדרכים שונות, ביניהן סדרת יינות מיוחדת בשיתוף "Wine and Friends". "חשוב לי לספר עליו בכל הזדמנות, כי הוא נפל בשלבים האחרונים שלפני העסקאות, ואסור לשכוח אותו ואת האחרים", מסכם מתן.
"אנחנו שמחים על כל ניצחון ועל כל חטוף שחוזר, אבל הכאב הוא עדיין פה. החדר של שלומי נשאר ריק, וזה צובט בכל יום מחדש. אסור לשכוח את המשפחות ואת המחיר הכבד ששולם עבור העם שלנו".
