בפרק מיוחד של "לגדל גיבור", יוצאת דנה ורון אל הבית בראש העין בו גדל סמל ראשון ליאם חזי ז"ל. דרך המעגלים הרבים שהקיף – משפחה, חברים ולוחמים – היא מגלה סיפור על חיים שנראו כמעט מובנים מאליהם, עד שמבינה עד כמה היו נדירים. ליאם מצטייר כילד שהכל הלך לו בקלות, אך הוא בחר פעם אחר פעם לא לחיות בקלות, אלא במשמעות.

מנהיגות מתוך אמון
כבר בילדותו בלט אצל ליאם הקו שליווה אותו לאורך כל הדרך: היכולת לא לעמוד מהצד, אלא להיכנס פנימה. העדויות עליו בונות דיוקן של נער עם נוכחות טבעית של מנהיג – כזה שאנשים הלכו אחריו לא מתוך צורך, אלא מתוך אמון עמוק. עוד כנער צעיר בא לידי ביטוי אופיו המגן, כאשר הציל אישה בסיטואציה מורכבת.

כשהגיע זמן הגיוס, בחר ליאם בבחירה מודעת ושונה מהמצופה. למרות האפשרויות שעמדו בפניו, כולל האפשרות ללכת למסלולי יוקרה כמו קורס טיס, הוא בחר להיות לוחם בשטח. הוא רצה להיות במקום שבו קיימת סכנה ממשית, במקום שבו יש אנשים שזקוקים להגנה.
הלוחם שהמפקדים התייעצו איתו
גם בתוך המערכת הצבאית, ליאם נשאר נאמן לעצמו. הוא היה מוביל שקט, לוחם מוערך כל כך עד שמפקדיו נהגו להתייעץ איתו בנושאים שונים. למרות ההערכה הרבה כלפיו, בחר שלא להמשיך למסלול קצונה ולהישאר קרוב לחבריו ולשטח.

לצד דמות הלוחם, ליאם היה אדם שלם: חבר נאמן, בן אוהב, אדם שחי את הרגע עד תומו וחלם על העתיד – על אהבה, על טיולים גדולים בעולם ועל שאיפות שטרם הספיק להגשים.
הרגע האחרון בעזה
הבחירה המהותית של ליאם – להיות זה שנכנס ראשון – הגיעה לשיאה ברגעיו האחרונים במהלך המערכה בעזה. הכוח הגיע לבית האחרון במבצע, וליאם, כדרכו, נכנס ראשון פנימה.

בתוך שבריר שנייה של הבנה כי קיימת סכנה מיידית, הוא פעל מתוך דחף של מנהיגות והקרבה: הוא דחף את חבריו הלוחמים שהיו מאחוריו כדי להגן עליהם, נעמד בחזית וספג את אש המחבלים. הבחירה הזו, להיות המגן של חבריו ברגע האמת, הפכה לרגע המגדיר של חיים שלמים שנוהלו מתוך מנהיגות טבעית ולב שמעולם לא עמד מנגד.
