הכבוד הרב שמקבל נשיא ארגנטינה מיליי בביקורו בישראל אינו עניין של מה בכך. לא בכדי הוא המנהיג הזר הראשון שבמהלך עשרות שנות טקס הדלקת משואות זוכה למקום של כבוד באחד המעמדים המכובדים שמדינת ישראל יודעת להעניק ליקיריה. הסיבה לכך היא שמדינת ישראל, בהנהגת נתניהו, עברה קפיצת מנהיגות משמעותית בשנים האחרונות. ממדינה נגררת למובילה ומכנועה למנצחת.
1+אפשר רק לתאר מה היה קורה לו היה מישהו מעלה בראשו את הרעיון להעניק למיליי את הדלקת המשואה ולטראמפ את פרס ישראל. הססנות וחרדה היו חודרים עמוק לתוך מערכת קבלת ההחלטות וסביר להניח שהמהלך היה נבלם. הרי מדובר במנהיגים שנויים במחלוקת. בארצם וגם בעולם. במיוחד זה הנאור שישראל תמיד ספרה ותמיד התחשבה בדעתו, בהובלת אירופה, עד שהחליטה להתעורר ולהתנער. להבין שאם הם לא מתייצבים בצד של הטובים, הם לא חלק מהפתרון אלא מהבעיה.
1+הענקת הפרסים לשני המנהיגים שהיטיבו עם ישראל יותר מכולם, התייצבו בקול רם וצלול בעד צדקת דרכה, מוצדקת מאין כמותה וגם אצבע קטנה בעין לכל השאר. ישראל כבר לא קטנה וחלשה תודעתית שיודעת רק להיות נזקקת ולהתחנן שיאפשרו לה להילחם על קיומה. היא גם יודעת לתת, להעניק, ומבינה את החשיבות של חלוקת כבוד ויקר למי שבאמת מגיע להם.
