יחסית לגוש שמקבל יותר מ-61 מנדטים, ועם הסיעות הערביות קרוב ל-71 מנדטים במרבית הסקרים, מה שאמור היה להביא אותם להערכה ודאית של ניצחון בבחירות הקרובות, חוסר השקט בסיעות האופוזיציה מעיד על אירוע אחר לחלוטין. כמעט מידי יום ניצתת בערה חדשה שיזם אחד מראשי מפלגות השמאל נגד חבריו בסוג של ירי תמוה בתוך הנגמ"ש, וסוף ההתכתשות הזאת לא נראה כלל באופק.
3+ההסבר הפשטני יהיה כי הם פשוט לא מאמינים לסקרים. המספרים המדוברים, על אף עקביותם ויציבותם היחסית, לא עושים הרבה שכל, והם כנראה מודעים לכך. מה גם שיש סקרים אחרים, בעיקר אלה שבערוץ 14 ו-15 שמראים תמונה הפוכה לגמרי במפת הגושים. אבל אם הסיבה למריבות הבלתי פוסקות הייתה נעוצה שם, היינו צריכים לראות בדיוק את ההיפך- ציפוף שורות והתמקדות במטרה שהיא הצד השני, ובראשו בנימין נתניהו.
3+אלא שהסיבה נעוצה במקום אחר. לכל אחד מהשחקנים הראשיים שם יש אינטרס שונה במשחק המקדים שלפני הגמר שבבחירות. נפתלי בנט למשל חושש בכל מאודו שהמצב הקיים ימשך, כלומר שבנט 2026 תמשיך במרוץ לבד עד קו הגמר. הוא יודע עד כמה מצבו פריך, ולא משנה כמה מחמיאים חלק מהסקרים המעניקים לו מספרים אסטרונומיים, כמעט ראש בראש עם הליכוד.
כי הבחירה בו, לפחות כעת בסקרים, היא בחירה אסטרטגית של אנשי שמאל שמעדיפים אותו לא בגללו, תכונותיו וכישוריו, אלא רק בגלל שבעת הזאת הם מאמינים שהוא, מכל המועמדים האחרים, יכול להביס את נתניהו. בשניה שישתכנעו שמועמד אחר יכול לעשות זאת, הנטישה תהיה המונית ומהירה. גם אלה שתומכים בו אסטרטגית לא חושבים לרגע שמדובר באדם אמין או כזה הניחן בכישורי הנהגה יוצאת דופן. והחשש שברגע האמת, ובמידה שיקרה בדרכו, ינטוש אותם ויחבור לנתניהו, בדיוק כמו שעשה בפעם הקודמת רק הפוך, מקננת אצלם כל העת.
3+אייזנקוט לעומת בנט יציב בהרבה. הוא הופתע מהגידול במספר המנדטים מאז הכריז על ריצתו העצמאית והמנותקת מבני גנץ, אבל מודע לכך שהתמיכה בו אותנטית. דעותיו ואישיותו תואמות את אלה של מצביעיו ולכן לא ממהר הרמטכ"ל לשעבר לחבור למישהו, ויתכן שיעדיף לרוץ לבד, במידה שיגיע למסקנה שהדבר יועיל לגוש בו הוא נמצא. לכן הוא הודף את הניסיונות של בנט ואת לחצי העיתונאים המלחכים את פנכתו דרך קבע, וכך יעשה עד הרגע האחרון בו תהיה התמונה ברורה יותר, סמוך למועד סגירת רשימות המועמדים אי שם בעוד כמה חודשים.
ויש את יאיר לפיד. גם הוא נלחם על הרלוונטיות שלו בתוך הגוש ומתקשה לראות כרגע את טובת המחנה כולו. בסקר אחד, של מומו פילבר, הוא כבר לא עובר את אחוז החסימה ובכל הייתר הוא לגמרי בתחום הסכנה. לפיד חייב לבלוט, גם אם זה בא על חשבון חבריו, אחרת יישאר ללא קלפים לסחור בהם כשינסה להתברג לאחת המפלגות לריצה משותפת.
3+בניגוד לבנט ואייזנקוט מפלגתו של לפיד מושרשת בציבוריות הישראלית, עם שטח פורה ונציגים בעשרות רשויות מקומיות. זה מבטיח יכולת שינוע והמרצה יעילים, אבל מנגד יוצר צורך של יותר פיות להאכיל ויותר מנגנונים לשמן. לפיד לא יכול למכור את עצמו עבור איחוד במחיר אפסי אחרת יוכל לאבד את הכל. יכול להיות שלא תהיה לו ברירה וזה יקרה אבל לפי שעה הוא מעדיף להילחם.
לכן הקרבות בשמאל יתכן שבעצם רק בראשיתם. כשיתקרבו המועדים הקריטיים הם עשויים אף לגבור ולהתחזק. התמונה המעורפלת בנוגע לעתיד מערערת אותם ומוציאה מהם אגרסיות, שבמקום להיות מופנים לאויב העיקרי- מופנים בשלב הזה אחד נגד השני.
