אשת התקשורת דנה ורון פתחה את המפגש בשיחה גלויה על המציאות המשתנה בישראל. לדבריה, ה-7 באוקטובר לא היה רק אירוע ביטחוני, אלא רגע מכונן שחייב כל אזרח לבחור צד במשוואת ה"איתנו או נגדנו". בשיח פתוח עם המנויים, היא נוגעת בסיפור חייה – המעבר מרמת אביב החילונית ללב החברה החרדית, חלום התקשורת הישן שהתגשם, והנכונות להשמיע קול אחר, גם כשזה מעורר ביקורת בתוך המגזר.
מה קרה לחברה החרדית מאז ה-7 באוקטובר?
"האירוע הזה טרף את הקלפים. פתאום ראינו חרדים בכל מקום – מהמנגלים לחיילים בשטחי הכינוס, דרך ההתנדבות של זק"א ושורה בזיהוי חללים, ועד לנכונות של אלפים להתגייס. ב-8 באוקטובר צבאו על הבקו"ם כ-3,000 חרדים. צה"ל קיבל רק כ-400-500 מהם כי הוא לא היה ערוך לקלוט אותם. ראינו נכונות להשתלב ולהיות חלק מהכור ההיתוך הישראלי, שהשתנתה ככל שהבנו את גודל האסון. החברה החרדית התנערה מהמנהיגות שלה בהרבה מובנים והחלה לפעול באופן עצמאי".
מדוע צה"ל לא מגייס חרדים בהיקפים נרחבים יותר?
"לצה"ל לא תמיד היו הכלים לקלוט אותם. הרבה פעמים זה נפל על ענייני מגדר. היחידה לענייני מגדר בצה"ל לא אוהבת את הרעיון של אזורים סטריליים מנשים. היו ניסיונות כמו "אופק כחול" או "שחר כחול", אבל ברגע האמת, גם כשהחרדים היו מרוצים מהפרמטרים, זה נפל בגלל חוסר רצון של המערכת לאפשר הפרדה. לדעתי, יש גורמים פוליטיים ומשפטיים שרוצים להנציח את הבעיה כדי להפיל ממשלות, ולא באמת למצוא פתרון".
האם החרדים באמת מפחדים מתהליכי חילון בצבא?
"בוודאי, ויש להם על מה להסתמך. למדינת ישראל, עוד מימי ילדי תימן, היה אינטרס לחלן את עם ישראל. כשהחרדי רואה שרוצים להפוך את המדינה ל"מדינת כל אזרחיה" ולטשטש את הזהות היהודית, הוא מפחד. כשמעקרים פאץ' של "משיח" או בית המקדש משרוול של לוחם, זה רק מסיג את התהליך לאחור. כשהמדינה תכבד את הערכים היהודיים ותיתן להם מקום של "אפליה מתקנת", הפחד ייעלם".
מה דעתך על מה שקורה בבית המשפט העליון?
"זה עוד מאותו הדבר. מנסים להנציח דיקטטורה שפוחדת מאיבוד כוחה. כל הדיבורים על דמוקרטיה הם כיסוי לרצון לשמר את הדיקטטורה המשפטית. אנחנו נמצאים ברגעים שלפני עלות השחר, כשהכל נחשף – האכיפה הבררנית, ביטול חוקי היסוד. הידיעה של המחלה היא חצי תרופה".
לאן מועדות פניה של החברה החרדית ב-20 השנים הקרובות?
"היא הולכת להיות יותר "ביחד". המציאות העולמית, האנטישמיות באירופה ובארה"ב, מכריחה אותנו להתלכד. המושגים "חילוני" ו"חרדי" הולכים ומיטשטשים לטובת זהות יהודית משותפת. גם החרדים משתנים בגלל עידן הסמארטפונים, זה מאתגר מאוד את עבודת השם, אבל מצד שני יש יותר רצון להיות מעורבים ולהיות חלק מהחברה הישראלית".
האם את שוקלת להיכנס לפוליטיקה?
"לא, לא ולא. קיבלתי הצעות מיותר ממפלגה אחת, אבל אני חב"דניקית והרבי מלובביץ' לא הרשה לחסידים להיכנס לפוליטיקה. הוא אמר שצריך להשפיע מבחוץ כי הפוליטיקה "שורפת". כשאני רואה את הרדיפה שעוברים פוליטיקאים שמביעים דעות כמו שלי, אני מבינה כמה זה לא בשבילי".
עם איזו מפלגה את מזדהה כיום?
"הצבעתי בעבר למיכאל בן ארי ולאחרונה לבן גביר. בעיניי, הנציגים החרדים לעיתים בוגדים בערך של "שלמות הארץ" ונדבקים רק ל"שלמות התורה". פעם הם היו לשון מאזניים, והיום זה כבר פחות עובד. אני מחפשת את מי ששומר על שלוש השלמויות: ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל".
איך הגעת לעולם התקשורת?
"זה היה חלום ילדות. הייתי "גרופית" של גלגלצ וגלי צה"ל וחלמתי להגיש בערוץ הילדים. כשחזרתי בתשובה חשבתי שזה נגמר, שזה לא צנוע ולא שייך. אבל אחרי הלידות, כשגדלו הילדים, זה חזר אליי בדלת המסתובבת. התחלתי ברדיו "קול חי", משם לרדיו ירושלים, למדתי בבית הספר לתקשורת של "רשת", ומשם זה התגלגל עד לערוץ 14".
איפה את מתגוררת היום?
גדלתי ברמת אביב, ובמשך שנים גרתי בביתר עילית ובמושב בר גיורא כשליחת חב"ד. חודשיים לפני ה-7 באוקטובר עברתי לגור כאן בבאר יעקב. אני מאוד אוהבת את השינוי, כי אני אדם שאוהב לדבר עם אנשים שלא שומרים מצוות. בתוך החברה החרדית הרגשתי שאני לפעמים "מעצבנת" אותם כי אני לא מספיק צייתנית או צנועה לטעמם, למרות שהם מעריכים את הסרטונים שלי מרחוק.
