עם סיום סבב השיחות הראשון בוושינגטון, הציג הערב (שלישי) שגריר ישראל בארה"ב, יחיאל לייטר, גישה המשלבת יד קשה מול הטרור לצד אופטימיות אזורית מרחיקת לכת. לייטר הדגיש כי קיימת זהות אינטרסים מפתיעה בין ירושלים לביירות: המאבק בשלוחותיה של איראן. לדבריו, "ארץ הארזים" שבויה בידי ארגון טרור, ומיגור חיזבאללה הוא אינטרס לבנוני לא פחות מישראלי.
2+בשיאו של הנאום, עבר לייטר לתיאור ציורי של שלום אזרחי, בו הגבול אינו קו של בונקרים וטילים, אלא מעבר פתוח לאנשי עסקים ולנופשים המבקשים ליהנות מרצועת החוף המשותפת. לצד זאת, שלח מסר חריף לצרפתים, כשהבהיר כי ישראל רואה במעורבותם גורם מעכב ולא חיובי, ובכך סימן את ארה"ב כמתווכת הבלעדית והנאמנה מבחינת ישראל.
מזכיר המדינה האמריקאי, מרקו רוביו, שהוביל את המפגש, לא הותיר מקום לספק בנוגע לעמדת הממשל. בדברי הפתיחה שלו, הגדיר רוביו את הסכסוך לא כסכסוך גבולות מקומי, אלא כחלק ממערכה רחבה יותר נגד התוקפנות האיראנית במזרח התיכון. רוביו הבהיר כי המטרה האמריקאית היא יצירת מסגרת קבועה שתעניק ביטחון לתושבי הצפון בישראל מחד, ויציבות שלטונית ללבנון מאידך. הוא הדגיש כי מדובר בתהליך הדרגתי ומורכב, שנועד לפרק את יכולת ה"פרוקסי" של איראן להמיט הרס על האזור. נוכחותו של רוביו בחדר סימלה את הגיבוי האמריקאי המלא לדרישות הביטחון הישראליות, תוך ניסיון לחזק את ריבונותה של ממשלת לבנון מול "מדינת חיזבאללה".
2+אך בעוד הדיפלומטים דנים בוושינגטון על חזון של שלום, המציאות בשטח נראתה אחרת לגמרי. ארגון חיזבאללה, בהנחיית מזכ"לו נעים קאסם, הגיב לשיחות במתקפה רחבה של ירי רקטי לעבר ישובי הצפון. מדובר בניסיון בוטה של הארגון להוכיח כי הוא עדיין בעל הבית בלבנון וכי שום הסכם לא ייחתם ללא הסכמתו. קאסם כינה את השיחות "ויתורים ללא תמורה" ותקף ישירות את הממשלה הלבנונית על עצם ישיבתה עם "הישות הישראלית". עבור חיזבאללה, פירוק מנשקו הוא קו אדום שמשמעותו חיסול הארגון, ולכן הוא משתמש בטילים כ"זכות וטו" אלימה על ההליך המדיני, בניסיון להרתיע את ביירות מהמשך המגעים.
במרכז השיחות עומדת התוכנית הביטחונית המפורטת של השר לשעבר דרמר, המבקשת לייצר מציאות חדשה בדרום לבנון דרך חלוקת השטח לשלוש רצועות אחריות. הרצועה הצמודה לגבול תישאר תחת שליטה צבאית ישראלית הדוקה עד למיגור מלא של תשתיות חיזבאללה, בעוד שהשטח שבין ה"קו הצהוב" לנהר הליטני יעבור תהליך הדרגתי של העברת סמכויות לצבא לבנון. התוכנית משקפת הבנה ישראלית מפוכחת: צה"ל לא ייצא משטחים חיוניים עד שלא יוכח כי האיום הוסר, אך הוא מציע לממשלת לבנון "סולם" לרדת ממנו בדמות החזרת ריבונות הדרגתית. ה"פיתיון" המדיני בדמות הסכם שלום סופי תלוי בפירוק מלא של חיזבאללה, מה שמציב את הממשלה בביירות בפני הכרעה היסטורית: שלום ושגשוג או המשך חסות איראנית.
2+למרות הנימה האופטימית מוושינגטון, הקולות המגיעים מביירות, ובעיקר מהעיתונות המזוהה עם הממשלה כמו "נידא'א אל-ווטן", נשמעים זהירים בהרבה. מבחינת הממשלה המקומית, המניע המרכזי לשיחות אינו בהכרח "שלום חם" או נורמליזציה, אלא צורך הישרדותי להחזיר את השליטה בגבול לידי המדינה ולהפסיק את הלחימה שמשתקת את לבנון. הלבנונים מבקשים להוכיח לעולם, ולארה"ב בפרט, כי הם הסמכות הריבונית היחידה במדינה, בניסיון לדחוק את רגלי חיזבאללה מהזירה המדינית. עבורם, ההסכם הוא קודם כל כלי ביטחוני ופוליטי לייצוב פנימי, בעוד שהצהרות על שלום נתפסות כרגע כצעד אחד רחוק מדי עבור הציבור הלבנוני והקונצנזוס השברירי במדינה.
