accessibility-icon
share-icon
צילום מסך

"ניצחתי את היטלר": שורד השואה אברהם כרמי בריאיון מצמרר

דסק C14

דסק C14

כז ניסן ה'תשפו (14.04.26)

6

48

like

0

dislike

בגיל 98, כשהוא נושא על כתפיו את משא השואה, השבי והשכול, העניק אברהם כרמי ריאיון מיוחד לעידו טאובר • במהלך השיחה המטלטלת הוא פורש מסע חיים שמתחיל בילד בן 11 המסתתר בין קברים בוורשה, עובר דרך שבעה מחנות ריכוז והשמדה, ומסתיים בנקמה הכי גדולה שיכול היה לבקש: משפחה ענפה ומשגשגת במדינת יהודית ריבונית


רוצה שנקריא לך?

מגישים

ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, כשהאווירה במדינה כבדה והזיכרונות צפים, אירח היום (שלישי) המגיש עידו טאובר את אברהם כרמי. כרמי, יהודי בן 98 עם עיניים פיקחיות וחיוך שלא נמחק גם כשסיפורי האימה עולים, פתח את הריאיון במשפט אחד שתמצת את הכל: "אני חושב על הנינים שלי. בלי עין הרע יש לי 30 נינים כאן – ואני ניצחתי את היטלר".

maximize-image
images-count1+
גדר הגטו בוורשה | צילום: שאטרסטוק

ילדות בין המצבות

סיפורו של אברהם אינו סיפור הישרדות רגיל. הוא החל את מסע התלאות שלו כילד בן 11 בלבד. "לא חלמתי שאזכה להיות בארץ ישראל", הוא מספר לטאובר בטון מפוכח. "בגיל 11 כבר נתפסתי על ידי הגרמנים. הייתי בבית הקברות היהודי בוורשה, לא היה לי זמן לחשוב, רק לנסות לשרוד".

רשימת התחנות שכרמי עבר בדרך היא מפת כאב בלתי נתפסת: גטו ורשה, טרבלינקה, מיידנק, בוז'ין, ראדום, בירקנאו-אושוויץ, שטוטהוף ודאוטמרגן. "המלחמה נגמרה לגבי הגרמנים, אבל לא לגבי", הוא משחזר. בכל תחנה ותחנה הוא ראה את המוות בעיניים, אך בכל פעם בחר בחיים מחדש.

הבריחה מעתלית והשבי בירדן

גם כשהסתיימה מלחמת העולם השנייה, המסע של אברהם אל החופש היה רצוף מכשולים. הוא עלה על האונייה "מטארואה", הסתתר בבטנה והגיע לחופי חיפה בערב ראש השנה. הבריטים כלאו אותו במחנה המעצר בעתלית, אך הרוח של אברהם לא נשברה. "זכיתי יחד עם הפלמ"ח לפרוץ את הגדר של עתלית", הוא נזכר בחיוך של מנצחים, "עלינו לכרמל והגענו לקיבוץ יגור".

maximize-image
images-count1+
מחנה הריכוז אושוויץ | צילום: שאטרסטוק

אבל גם בארץ המובטחת המנוחה הייתה רחוקה. כרמי התגייס ל"הגנה", נלחם בגוש עציון ונפל בשבי הירדני. הוא העביר 11 חודשים בשבי מעבר לירדן, עד שחזר והקים את ביתו במקווה ישראל, שם הקדיש את חייו לחינוך ולהדרכה.

השכול והתקומה

כשעידו טאובר שואל אותו על המשפחה, פניו של אברהם אורו, אך גם עננה של עצב עברה בהן. אברהם נשוי לרבקה, שורדת ברגן-בלזן בעצמה, ויחד הקימו אימפריה של ממש. אולם לפני כשנה וחצי פקד אותם אסון כבד: בנם הבכור נרצח בפיגוע טרור בתל אביב.

למרות השכול הטרי והכואב, אברהם מסרב לשקוע במרירות. הוא מונה בגאווה את צאצאיו: "הבן שלי השאיר אחריו משפחה יפה – ילד אחד עם שישה ילדים, ילד שני עם 11 ילדים, ובת עם עשרה ילדים". עבורו, כל נין שנולד הוא עוד מסמר בארון הקבורה של האידיאולוגיה הנאצית שניסתה להכחידו.

המסר לדור הבא: "פשוט לחייך"

לקראת סיום הריאיון, ביקש טאובר מכרמי להעביר מסר לנוער הישראלי של היום. התשובה של אברהם הייתה מפתיעה בפשטותה: "לחייך. כל הזמן להיות במצב רוח טוב. לא להקשיב לכל החדשות המפחידות, אלא להיות בטוח שהקדוש ברוך הוא מנהל את העולם".

"אנחנו נחיה כאן, ואנחנו נקים מדינה שהיא לא רק תפארת לעם ישראל, אלא לתפארת העולם כולו", סיכם כרמי בהתרגשות. "אנשים יבואו ללמוד אצלנו איך קמים לתחייה מתוך האבנים".

עקבו אחרינו גם ב-Google News