שורדת השואה טובה פוטרמן נולדה בסופיה שבבולגריה והייתה רק בת 4 כשהמלחמה פרצה. בריאיון מצמרר לחדשות 14 סיפרה היום (שלישי) על הילדות המאתגרת במסתור וההישרדות מול הנאצים. "אימא שלי שכרה חדר ברובע הארמני והלכה לעבודה במפעל לשימורים. חיכיתי כל היום, נשארתי בחצר בלי אוכל ושיחקתי עם 2 הבנות של בעל הבית – דרכן למדתי לדבר ארמנית".
1+לדבריה, באחד מהימים הבנות ירדו עם בובה חדשה וסירבו לתת לה לשחק בה. טובה תיארה עד כמה נפגעה באותם רגעים: "בכיתי כל היום. כשאימא שלי חזרה מהעבודה היא ראתה אותי נפוחה וחשבה שאני חולה. שאלתי אותה 'למה לי אין בובה'?". האם הנחושה אמרה לבתה לא לדאוג – והכינה במשך כל הלילה בובה מסמרטוטים: "הייתי הילדה הכי מאושרת".
טובה ציינה כי רק בגיל 10 – כשעלתה לארץ ישראל הצליחה לשחרר: "בצער רב נפרדתי מבובת הסמרטוטים שלי". עוד הוסיפה כי להרגשתה, הארמנים היו אנטישמים: "אימא שלי ביקשה מבעל הבית לקנות לנו חתיכת דג והוא סירב בתוקף". לדבריה, אימה תמיד הייתה שומרת חתיכות לחם ישן, ומכינה להן לביבות. "המיטה שלי הייתה בין 2 כיסאות עם בדים שהיא מצאה רחוב".
1+טובה נזכרה ברגעים הראשונים של המלחמה, וציינה כי לאחר שהמלך נתן הוראה – כל היהודים הועלו באישון לילה לרכבות ופוזרו בערים הגדולות ברחבי בולגריה. "למחרת, כשהגרמנים נכנסו לסופיה היא הייתה ריקה מיהודים. השארנו את הבתים ריקים". לדבריה, בכל שנות המלחמה הסתתרה עם אימה בזמן שאביה היה בעבודות כפייה ואחיה ואחותה, שהיו מבוגרים ממנה, הצטרפו לפרטיזנים.
בהמשך, בנה של טובה, משה, תיאר כיצד העבר המשפחתי השפיע גם על חייו: "אבי היה ניצול שואה מפולין. בבית לא רצו לדבר על זה, היו סגורים. אמרו שמה שהיה מת וממשיכים קדימה". לדבריו, למרות הקושי, הילדים דרשו שהוריהם ישתפו בתלאות. "אמרתי להם מה אני אספר לילדים ולנכדים שלי, איך הם ידעו? הם שרדו את השואה עם השיניים עד שעלו לארץ".
