רס"ן יניב קולא הי"ד, שנפל בחודש תשרי האחרון בקרבות ברפיח, תכנן לעמוד מול חייליו ביום השואה ולהקריא להם דף שכתב. במכתב, שרטט קולא קו ישר וברור בין האסון הגדול ביותר שידע העם היהודי לבין המלחמה הנוכחית של צה"ל. הוא מעולם לא זכה להקריא את הדברים, אך המכתב שהותיר אחריו הפך לצוואה חיה עבור משפחתו, פקודיו ועם ישראל כולו.
2+במכתבו, שנפתח בציטוט של מנחם בגין על הנכונות להקריב חיים למען הצלת אחים, התייחס יניב למלחמה בעזה וחיבר אותה לחובה ההיסטורית של צה"ל. "עוד אז, כאשר ארובות העשן של בירקנאו ומסילות הרכבת למיידנק פעלו במלוא העוצמה, קידש בגין את המרד", כתב יניב. "גם היום אנחנו מקדשים את המלחמה, למגר את הרוע בעולם שמאיים על כל נפש ישראלית ויהודית היכן שלא תהיה".
בהמשך המכתב, קולא הזכיר באופן מפורש את המטרה המיידית של הלחימה בעזה: "אנחנו מקדשים את המלחמה למען אחינו הנמקים בשבי חמאס, אזרחים וחיילים, אנו נלחמים למען החזרת הביטחון לתושבי מדינת ישראל". הוא ציין את המחיר הכבד שהמלחמה גובה גם ממשפחת הפלוגה, והדגיש כי הלחימה נועדה לשמור על מורשתם של הנופלים.
2+החלק המרכזי במכתב נכתב בהשראת מסע "עדים במדים" לפולין, בו השתתף יניב בשנה שקדמה למלחמה. מתוך כל זוועות השואה, בחר יניב להתעכב דווקא על אירוע שהתרחש לאחר סיומה. "מהחוויות הצרובות בי ביותר – עיירה קטנה, אשר בבית הקברות שלה יש מצבת זיכרון לזכר עשרים ושניים נרצחי פוגרום בשנת 1946", הוא שיתף את חייליו. עובדה זו, שיהודים נרצחו בשל יהדותם חידדה אצלו את משמעות קיומה של מדינת ישראל.
"המקרה המזעזע גרם לי לחשוב, כמה ארץ ישראל היא המקום הבטוח בשבילנו וכמה אנחנו נלחמים יומיום כדי שהדבר לא יקרה בשנית", כתב. בסיום מכתבו, פנה יניב לחייליו במסר ברור של עשייה ונחישות: "אנחנו עושים עבודת קודש, אחי לנשק, ונמשיך לעשות אותה כמו שרק אנחנו יודעים – עם חיוך ותושייה. נמשיך להילחם באויבינו הקמים עלינו, לנצח בכל מפגש תוך שמירה על ערכינו ולשמור על צוואת אחינו".
