ביום יום אנחנו רגילים לראות אותו מתרוצץ בין לוחמים עם בדיחות ודחקות, אבל כשישב גיא הוכמן בפאנל המיוחד של ערוץ 14 לציון יום השואה, המסכות ירדו. "הזהות שלי היא שואה. תודה שהזמנתם אותי, כי נברתי בארכיון והלכתי לבית הוריי", פתח. שם, בין המזכרות, הוא מצא מחברת ישנה של אמו, שבימים אלו כבר אינה מדברת. "היא אמרה לי אז 'אתה תחווה שם דברים'", נזכר בהתרגשות.
הוכמן סיפר על סבו, איתמר זומר, שניסה לברוח ברכבת משא לכיוון הגבול הרוסי. "פתאום, כמו בסרטים, הרכבת עוצרת ובחוץ רואים קצינים גרמנים עם גדרות תיל. ביקורת פתע", תיאר גיא את רגע האימה. "הגרמנים בודקים תעודות, אבל זה לא הספיק להם. מורידים את המכנסיים, בודקים ברית מילה". ברגע ההוא, כומר חסיד אומות עולם הורה להם להחליף בגדים תוך דקה, ובכך הציל את חייהם.
אבל המורשת של הוכמן לא נעצרת רק בפולין. הוא שיתף את יערה זרד ושאר חברי הפאנל בסיפורה של סבתו היוונייה, דוקה, שנפטרה בגיל 105. "הרבה שנים לא דיברו על שואת יהודי יוון", הסביר בכאב. "היה להם קשה באושוויץ בגלל השפה. כולם דיברו יידיש והם דיברו לדינו, והם הרגישו זרים אפילו בתוך הקהילה שלהם". הוא תיאר בגאווה את אביו, מוטי, שנולד במחנות העקורים וצמח להיות אלוף משנה בשריון, סמל לניצחון.
בסיום דבריו, חיבר הוכמן את העבר המדמם למציאות שלנו מול אויבים רבים. הוא שיתף בשיחה מרגשת עם אביו, שנזכר בסבם המנוח: "אבא אמר לי – אם סבא היה רואה שאתה משמח לוחמים, הוא היה מתרגש כמו שהוא התרגש כשאני קיבלתי דרגות קצונה". הוכמן סיכם במסר שקשה היה להישאר אדישים אליו: "זה מדהים שב-70 שנה עברנו מיהודי נרדף ליהודי שמשמח את לוחמנו בלבנון, בסוריה ובעזה. זה הכוח שלנו, לדבר על אופטימיות והמשכיות".
