עבור רבים, השואה היא פרק בהיסטוריה, אך עבורי היא סיפורו של סבי, שאול אלכסנדר ויינשטיין ז"ל. סבא נולד בברלין בשנת 1925 וגדל בעיירה שמידברג בגרמניה, שם הייתה משפחתו היהודית היחידה באזור. לאחר שפורעים הרסו את ביתם בליל הבדולח, סבא ואחיו מתתיהו הוברחו להולנד, ובהמשך הצטרפו אליהם הוריהם.
4+עם פלישת הגרמנים להולנד בשנת 1940, החל מסע הנדודים של סבא בין המחנות. המשפחה נשלחה למחנה המעבר וסטרבורק ומשם לגטו טרזנשטאט. באוקטובר 1944 נשלחו סבא ואחיו לאושוויץ. באותו זמן הם נפרדו מאמם, ואילו אביהם, שלום על שמו קרוי אבי, נשלח בטרנספורט מאוחר יותר ונרצח בתאי הגזים.
המספרים שנתנו תקווה: "חי טוב" ו"חי חי"
המספרים שקועקעו על זרועותיהם של האחים היו מספרים עוקבים. על ידו של סבא נצרב המספר B11817 ועל ידו של מתתיהו B11818. בתוך התופת, סבא סיפר שהם מצאו שביב של תקווה בגימטריה של המספרים – 17 ו-18, אותם פירשו כ"חי טוב" ו"חי חי".
4+האמונה ליוותה את סבא לאורך כל שהותו במחנה. למרות סכנת המוות, הוא הקפיד להתפלל את מה שזכר בעל פה. באושוויץ, סבא הצליח לרכוש סידור תפילה מאסיר אחר בתמורה למנת המרק היומית שלו – האוכל היחיד שעמד לרשותו. באחד המסדרים, קצין אס-אס הבחין בסידור בכיסו, הכה את סבא והחרים את הספר. בתושייה רבה ובסיכון גבוה, סבא הצליח להתגנב מאוחר יותר למשרדי המחנה, מצא את הסידור מושלך על הרצפה והחביא אותו שוב בכיסו עד לסוף המלחמה.
הנס בצעדת המוות
לקראת סיום המלחמה, הוצאו היהודים ל"צעדת המוות". סבא ואחיו צעדו בקור המקפיא וראו את חבריהם נורים למוות בצידי הדרכים. באחד הרגעים, הם זיהו חלון פתוח במחסן סמוך למסלול הצעדה. הם ביימו תנועה כאילו איבדו דבר מה, ובחסות הסחת דעת, קפצו פנימה והתחבאו בתוך המחסן.
4+הם שכבו שם ללא תנועה כל הלילה, בזמן שחיילים גרמנים סרקו את המקום בחיפוש אחר יהודים שנמלטו. סבא העיד כי באותם רגעים הרגיש את המשמעות של הפסוק "עמו אנכי בצרה" – תחושה שהקדוש ברוך הוא שומר עליהם. יהודים אחרים שהתחבאו במחסן נתפסו והוצאו להורג, אך סבא ומתתיהו לא התגלו וניצלו.
לאחר השחרור על ידי הצבא הרוסי, הגיעו האחים לשוויץ כשהם סובלים מתת-תזונה ומחלת השחפת. בעודם מחלימים בבית החולים בשנת 1948, הם שמעו על הקמת מדינת ישראל. למרות שהיו להם אישורים להגר לארצות הברית, הם בחרו לעלות לארץ ישראל.
4+בינואר 1949 הגיע סבא לירושלים על סיפון האונייה "עצמאות". בירושלים הוא הכיר את סבתא מרים ז"ל, ניצולת שואה אף היא ויחד הם הקימו משפחה לתפארת. הסידור שליווה אותו במחנה נשמר עד היום בתוך קופסת עץ זית שבנה בנו, עליה חרט את הפסוק: "לא על הלחם לבדו יחיה האדם". סבא נפטר והותיר אחריו מורשת של תורה ואמונה.
