משרד הנפט בטהרן הודיע היום (ראשון) על תוכנית חירום לשיקום תשתיות האנרגיה של המדינה, כשהיעד המרכזי הוא החזרת רוב יכולת הזיקוק לפעילות בתוך חודשיים. ההודעה מגיעה על רקע פגיעות אנושות במתקני הנפט האסטרטגיים, שהובילו להשבתה של חלקים נרחבים ממערך הייצור והזיקוק האיראני, כך דווח ברויטרס.

המשטר מנסה להציג חזית של שליטה מוחלטת במצב ולהבהיר כי היכולת הטכנולוגית המקומית מספיקה כדי להתגבר על הנזקים ללא סיוע חיצוני. מדובר במהלך שנועד בראש ובראשונה לחזק את המורל הלאומי המדרדר ולשלוח מסר של חוסן למדינות המערב ולבעלות בריתה של איראן באזור.
גורמים רשמיים במשרד הנפט האיראני הדגישו כי העבודות מתמקדות בבתי הזיקוק המרכזיים שספגו את המכות הקשות ביותר, תוך גיוס משאבים לאומיים וחברות הנדסה מקומיות המזוהות עם משמרות המהפכה.

לדבריהם, איראן פיתחה לאורך עשורי הסנקציות יכולות עצמאיות בתחום אחזקת מתקני האנרגיה, דבר שיאפשר לה כביכול לקצר תהליכים בירוקרטיים ולהחזיר את הזרמת התזקיקים לשווקים במהירות שיא. מנהלי הפרויקטים בטהרן טוענים כי בחלק מהמתקנים כבר החלו תהליכי הרצה ראשוניים של מערכות הגיבוי, והמטרה הסופית היא להגיע לתפוקה של כ-80% מהיכולת המקורית עד תחילת חודש יוני.
למרות האופטימיות הרשמית, אנליסטים בתחום האנרגיה מעריכים בשיחה עם רויטרס כי מדובר ביעד שנועד לצרכי תעמולה בלבד ואינו מעוגן במציאות ההנדסית. הנזקים למערכות הבקרה הממוחשבות, למשאבות הלחץ הגבוה ולתשתיות הזיקוק הקריטיות דורשים רכיבים ייחודיים שאינם מיוצרים באיראן.

הברחת רכיבים כאלו דרך נתיבים עקלקלים לוקחת זמן רב, וכל תקלה קטנה בתהליך ההתקנה עלולה להוביל לפיצוצים נוספים או להשבתה ארוכה עוד יותר. המומחים מצביעים על כך שההצהרה נועדה בעיקר למנוע פאניקה בקרב הציבור המקומי, שכבר חווה תורים ארוכים בתחנות הדלק ועליית מחירים חדה.
המערכה על האנרגיה באיראן היא נדבך קריטי במלחמה הכלכלית הרחבה. פגיעה ממושכת ביכולת הזיקוק לא רק משתקת את התחבורה והתעשייה המקומית, אלא גם פוגעת קשות ביכולת של איראן לממן את פעילותן של זרועות הפרוקסי שלה במזרח התיכון, התלויות בכסף המזומן המופק ממכירות נפט ומוצריו.

אם טהרן לא תעמוד בהתחייבותה, היא תיאלץ להגדיל משמעותית את ייבוא הדלק המזוקק ממדינות כמו רוסיה או סין. תלות כזו תעניק לבייג'ינג ומוסקבה כוח מיקוח אדיר מול המשטר, ותהפוך את איראן ללקוחה שבויה שחייבת להיענות לדרישותיהן הפוליטיות והכלכליות בתמורה להישרדות אנרגטית.
מעבר לכך, הכישלון בשיקום המהיר עלול להוביל לגל מחאות פנימי חדש בתוך איראן. המחסור בדלק הוא נושא רגיש במיוחד בחברה האיראנית, וכבר בעבר הוביל לעימותים אלימים מול כוחות הביטחון. המשטר מבין כי לוח הזמנים של 60 יום הוא למעשה "שעון חול" פוליטי.

אם בתוך חודשיים לא ייראה שיפור ממשי בשטח, הסדקים בלגיטימציה של השלטון עלולים להתרחב. לכן, ההודעה של משרד הנפט אינה רק עדכון טכני, אלא ניסיון נואש לקנות זמן שקט מול אוכלוסייה מתוסכלת ומול אויבים חיצוניים הממתינים לראות את הכלכלה האיראנית כורעת ברך.
