המשטר האיראני פיתח לאורך עשורים "ארגז כלים" לשרידות שנועד להגן על המדינה מפני אויבים מבית ומחוץ, תוך הצבת הישרדות השלטון כעדיפות עליונה ובלעדית. היכולת של טהרן להחזיק מעמד למרות אבדות אזרחיות כבדות וריסוק הנהגת המדינה נובעת משימוש אכזרי בתעמולה, אידיאולוגיה של הקרבה ומנגנון ביטחוני שאינו מהסס להפעיל אלימות קטלנית נגד אזרחיו, כך דווח היום (ראשון) ב"וול סטריט ג'ורנל".

המלחמה הנוכחית מוכיחה כי גם כאשר העוצמה הצבאית החזקה בעולם מנחיתה מהלומות אנושות, המשטר נשען על מנגנוני ביצור תודעתיים ופיזיים שנועדו למנוע קריסה שלטונית בכל מחיר.
אחד הגורמים המרכזיים המעכבים את הכרעת המשטר הוא רמת הסובלנות הקיצונית שלו לסבל אנושי, תכונה המאפיינת גם את רוסיה של פוטין ואת שושלת קים בצפון קוריאה. ההנהגה בטהרן חולקת עם מדינות אלו את היכולת לספוג נזק כלכלי ואבדות בחיי אדם, כאשר המחיר מושת כמעט כולו על האוכלוסייה האזרחית.

מומחים מציינים כי משטרים אלו אינם מתחשבים בצרכי עמם, עובדה המאפשרת להם להמשיך בלחימה בנסיבות שהיו מביאות להפלת כל ממשלה דמוקרטית. השימוש בתעמולה אגרסיבית המציגה את המדינה כנצורה מסייע למשטר לגייס לגיטימציה כפויה, כפי שנראה בסרטונים בהם אזרחים הונחו להתייצב כ"מגן אנושי" סביב תשתיות אסטרטגיות שהנשיא טראמפ איים להשמיד.
היכולת להחזיק מעמד נובעת גם משכלול דרמטי של מנגנוני הדיכוי מאז אירועי "האביב הערבי", שלימדו את הדיקטטורים במזרח התיכון כיצד מחאות עממיות יכולות להתארגן במהירות. בתגובה, איראן, רוסיה וצפון קוריאה שיפרו את יכולותיהן לחנוק כל התנגדות דרך שליטה מוחלטת באינטרנט וענישה קטלנית המרתיעה את הציבור.

הקרמלין הפך כל התנגדות למלחמה לעבירה פלילית ואסר על שימוש בפלטפורמות חברתיות פופולריות, בעוד צפון קוריאה החמירה את הענישה על צריכת תוכן זר עד כדי גזר דין מוות. המשטר האיראני אימץ את הדפוסים הללו והפעיל גלי מעצרים המוניים ועונשי מאסר ממושכים נגד כל מי שנחשד כסוכן זר או כמפגין נגד השלטון.
שיתוף הפעולה בין המדינות הללו הפך למבצעי ומוחשי במהלך המלחמה הנוכחית ומעניק לאיראן גיבוי טכנולוגי קריטי. טהרן הסתייעה בטכנולוגיה רוסית כדי להפוך את השבתת האינטרנט לאפקטיבית יותר מבלי לפגוע בשירותי הממשלה, ושיבשה את פעילות לווייני "סטארלינק" שסיפקו תקשורת למפגינים.

צילום: שאטרסטוק
בנוסף, הקרמלין סיפק לכוחות המשטרה האיראנית רכבים ממוגנים ואמצעי לחימה לדיכוי הפגנות כחלק מהסכם לשיתוף פעולה באכיפת חוק שנחתם בין המדינות בשנה שעברה. ברית זו מאפשרת למשטרים ללמוד זה מזה שיטות לשרידות פוליטית תחת לחץ בינלאומי כבד, כפי שנראה גם בשליחת 15,000 חיילים צפון קוריאנים לסייע לרוסיה.
המשטר האיראני מצליח לייצר נרטיב של "קדושה" סביב האבדות שספג כדי למנוע תסיסה אזרחית. בצפון קוריאה, אלפי החיילים שנהרגו הוצגו כ"קדושים" ומשפחותיהם קיבלו הטבות כלכליות ודירות יוקרה בפיון-יאנג כדי להשקיט ביקורת.

איראן פועלת בשיטה דומה ומנצלת את מנגנוני הביטחון כדי למנוע התארגנות אזרחית שתנצל את חולשת השלטון בזמן המלחמה. התוצאה היא מערכת שלטונית המבוססת על ריגול פנימי והפחדה, המונעת מהאזרחים להאמין שיש להם את הכוח לשנות את המציאות, גם כשהמדינה כולה נמצאת תחת הפצצה כבדה והכלכלה מרוסקת.
הקושי להביא לקריסת המשטר דרך כוח צבאי בלבד משפיע באופן ישיר על סיכויי המשא ומתן המדיני. איראן מגיעה לשיחות כשהיא מבינה שהצליחה לשרוד את המהלומה הקשה ביותר שיכלה ארצות הברית להנחית, עובדה המקשיחה את עמדותיה המדיניות.

המשא ומתן מתנהל תחת ההבנה שהסדר העולמי בהובלת ארה"ב נתקל ב"ציר של מדינות" הנחושות להתנגד לו בכל מחיר ולתמוך זו בזו טכנולוגית וצבאית. ההישרדות הפוליטית של טהרן למרות המלחמה מציבה אתגר מורכב לממשל טראמפ, המגלה שגם עוצמה צבאית עליונה נדרשת להתמודד עם משטר המשתמש באוכלוסייתו ככלי משחק לשמירה על כס השלטון.
