בימים אלו מצופה מעסקים לגלות ערבות הדדית, אך נראה שלא כולם נוטים לכך. סיפורם המקומם של 12 לוחמים בסדיר, חברים טובים שתכננו חופשה משותפת ב"מלכת נוף מגדל" שבצפון, ממחיש את הפער שבין החוזה היבש לטרגדיה האנושית.
3+החברים עמלו רבות כדי לתאם תאריך שבו יוכלו כולם לצאת יחד, וקבעו את חופשתם ל-6 במרץ. הם שילמו מקדמה בסך 2.760 שקלים (230 שקלים לכל אחד). אלא שבסוף חודש פברואר פרצה המלחמה והחברים גויסו ללחימה. כאשר פנו לבעל הווילות בבקשה לבטל את החופשה, הם נענו בשלילה, האופציה היחידה שהוצעה להם הייתה דחיית התאריך למועד אחר.
החברים נאלצו לקבל את פתרון הדחייה, אך לפני כעשרה ימים חלה תפנית טרגית: אחד מחברי החבורה נהרג בקרבות בלבנון. החופשה, שהייתה אמורה להיות אירוע משמח, הפכה עבור החברים לאבל כבד. כעת, כשהם מתמודדים עם החלל שהותיר חברם, איש מהם אינו מעוניין לצאת לנופש – ובטח שלא לדחות אותו שוב, כשהחבורה כבר לעולם לא תהיה שלמה.
3+משפחות החיילים והחברים פנו לבעל העסק בבקשה שיבין לליבם וישיב את כספם, אך נתקלו שוב בסירוב. הטענה הייתה כי הם חתומים על חוזה שאינו מאפשר ביטול, אלא רק דחייה. למרות התחנונים, ועל אף שמדובר במקרה קיצוני ובחיילים בעלי הכנסה נמוכה, הציפייה להתחשבות וערבות מצד העסק נותרה ללא מענה. הלוחמים נתרו עם "חופשה ביד" שאין להם רצון לממש, מול אוזניים אטומות.
3+ממתחם הווילות נמסר בתגובה: "יש לנו 7 וילות וחוזה מסודר שכל לקוח חותם עליו. החברים סגרו ל-6.3, ובמשך כל החודשים מרץ ואפריל הייתי סגור. קיים סעיף בחוזה המתייחס לצו 8, וקובע כי במקרה כזה המקדמה נשארת אצלנו והווילה תישמר למועד אחר. כולם דחו תאריך או שהגיעו; צריך לעמוד בחוזה והשותפים לא רוצים לסטות ממנו. שילמנו כבר מיסים, מע"מ וביטוח לאומי. עומדת להם האופציה להגיע במועד אחר – הכסף לא הלך לפח".
