הדבר הכי טיפשי שאפשר לעשות עכשיו (וכמעט כולם עושים…) הוא לרוץ לפרסם סיכומים וחריצות דין על ההסכם בין ארה"ב לאיראן. פרטי ההסכם לא ידועים עד הסוף, וככל הנראה מדובר בהסכם ביניים שנועד לאפשר מו"מ על הסדר סופי.
4+מה שכן ניתן לעשות באופן יותר רציני הוא לסמן את הנקודות שחשוב להשיג בהסכם הסופי, ואת הנושאים שמהם צריך לדאוג – ובהחלט יש כאלה.
1. סוגיית האורניום המועשר: האם החומר יישאר בידי איראן או יוצא ממנה למדינה אחרת? ההפחדות לפיהן איראן רחוקה שבועות או חודשים מיכולת גרעינית מבצעית חסרות בסיס, אבל השאיפה הברורה צריכה להיות לסיים את תוכנית הגרעין לתמיד, וזה מצריך הוצאה של החומר – בהסכם או בכוח. פחות מזה יהיה פספוס רציני.
2. האם הפסקת האש כוללת גם את לבנון? כל הפסקת אש בצפון, במצב הנוכחי, היא אירוע שלילי מבחינת ישראל. בתוך התווך הזה יש ספקטרום רחב של אפשרויות: האם צה"ל נשאר במרחב העמוק יותר שתפס בשבועות האחרונים, או נסוג ממנו? האם הפליטים הלבנונים מורשים לחזור לבתיהם, או נשארים כאמצעי לחץ על הממשלה ועל חיזבאללה? האם ישראל יכולה לחדש בהמשך את הלחימה נגד חיזבאללה? האם חיזבאללה נותן משהו בתמורה להפסקת הלחימה (למשל, ויתור על חלק מיכולותיו – פירוק נשק וולונטרי ומקיף זה דבר לא ריאלי). בינתיים, לשכת רה"מ וצה"ל הבהירו כי התמרון הקרקעי בלבנון נמשך.
4+3. האם באיראן באמת יש הנהגה חדשה? ברור שההצהרות של טראמפ על "שינוי משטר" מוגזמות ואינן תואמות את המציאות – זה אותו משטר, גם אם לא אותם אנשים מנהלים אותו. מנגד, לא ניתן להתעלם מכך שרוב הדרג הבכיר של ההנהגה האיראנית חוסל, והשאלה היא אם זה מספיק כדי לחולל שינוי מהותי כלשהו במדיניות שלה, גם אם לא באידאולוגיה? כל עוד המשטר הנוכחי לא ייפול באמת הוא יהיה רע ועוין, גם אם חלש בהרבה. הלחץ הצבאי כפה עליו להסכים להפסקת אש זמנית ולהתקפל מהדרישה להתחייבות לסיום קבוע של הלחימה, אבל מוקדם מאוד להסיק מזה לאיזה ויתורים נוספים המשטר יסכים ואיפה ינסה לעמוד על שלו.
4+4. האם טראמפ יחדש את התקיפות אם לא ייענו חלק מדרישותיו במו"מ, ומה יהיה מבחינתו "קו אדום", אם בכלל יש כזה? זו שאלה קריטית. הפסקת אש ל-45 יום, כפי שהציעו הפקיסטנים בתחילה, הייתה מפחיתה את הסיכוי לכך. הפסקת האש שהושגה לבסוף, לתקופה של שבועיים, מאפשרת לאמריקנים להשאיר את רוב או את כל הכוחות שלהם באזור, ועל פניו הופכת אפשרות של חידוש הלחימה למעשית יותר, גם אם הסיכוי לכך לא ברור. סוגיית האורניום צריכה להיות הקו האדום המרכזי – נושא שעליו טראמפ ישבור את הכלים – אבל אנו לא יודעים כעת מה הוא יעשה בפועל.
5. זה לא קשור ישירות להסכם ולמו"מ, אבל זו השאלה החשובה ביותר: האם המשטר האיראני ישרוד? אם כן, ייתכן מאוד שייגזר עלינו להמשיך בסבבי לחימה מול איראן כדי לסכל כל פעם מחדש את ניסיונות השיקום שלה – ואלה כנראה יתרחשו. לעומת זאת, גם אם נפילה של המשטר תגיע בעוד חצי שנה או שנה, ולא בטווח הזמן המיידי, בפרספקטיבה היסטורית זו תהיה רעידת אדמה (במובן החיובי), ולא תהיה משמעות גדולה למרווח הזמנים בין המבצע הישראלי-אמריקני לשינוי המשטר בפועל.
4+יש דבר אחד שכן ברור כבר עכשיו: המשטר האיראני חטף את המכה החזקה בתולדותיו, איראן של היום מוכה וחלשה הרבה יותר מכפי שהייתה לפני כחודש, והמשטר באופן ספציפי נמצא בנקודת החולשה העמוקה ביותר שלו מאז המהפכה ב-1979.
האם זה אומר שאנו צריכים להסתפק בזה? ממש לא. אבל במקביל, יהיה זה עיוות של המציאות להתעלם מכך שמצבנו מול איראן היום, בזכות המבצע המשותף עם האמריקנים, טוב בהרבה משהיה עד לפני כמה שבועות – ולמעשה הוא הטוב ביותר מזה שנים ארוכות.
