פרסום ראשון: נתונים של ארגון זק"א המסכמים את חודש מרץ האחרון מצביעים על נתון מדאיג של 25 מקרי איתור נפטרים זמן רב לאחר מותם, זינוק משמעותי לעומת 19 מקרים בתקופה המקבילה אשתקד. השיא הנורא נרשם במהלך השבוע וחצי האחרונים, שבהם אותרו לפחות 11 בני אדם ללא רוח חיים בערים שונות ברחבי הארץ, רובם קשישים ועריריים שנותרו ללא רשת ביטחון חברתית בימים של מתח ביטחוני גבוה.

המציאות בשטח הופכת קשה אף יותר כשהיא פוגשת את לוח הזמנים של חג הפסח. באשקלון אירע המקרה הראשון בערב בדיקת חמץ, כשאישה כבת 60 אותרה בדירתה זמן רב לאחר מותה.
פחות מיממה לאחר מכן, שעות ספורות לפני כניסת החג, הוזעקו מתנדבי זק"א שוב לאותה העיר. שם, במעמקי דירה נוספת, נמצאה גופה במצב ריקבון מתקדם מאוד. המקרים הללו מדגישים את הפער הבלתי נתפס בין משפחות המתכוננות לחגיגה לבין הבדידות המוחלטת המסתיימת במוות שקט מעבר לקיר.

גם בבית שמש נרשמה עדות כואבת בבוקר ערב החג. גבר בן 48 אותר בביתו מספר ימים לאחר מותו. רק לאחר שבני משפחתו חשו בחוסר מענה ממושך והגיעו לבדוק לשלומו, התגלתה הגופה. שלושת המקרים הללו, שהתרחשו בתוך פחות מ-24 שעות סביב כניסת החג, ממחישים כי התופעה הקטלנית אינה עוצרת גם ברגעים הרגישים והמשפחתיים ביותר של החברה הישראלית.

הגל העכור של מקרי המוות הבודדים אינו פוסח על אף אזור גיאוגרפי. באילת אותר גבר כבן 60 באכסניה כשהוא ללא רוח חיים למעלה משבוע. המקרה נחשף רק לאחר שבעלי המקום הבחינו בריח חריג שעלה מהחדר. בראשון לציון ובאשדוד אותרו שני גברים כבני 60 בהפרש של שעות ספורות זה מזה. שניהם חיו ללא קשר רציף עם הסביבה עד שגופותיהם התגלו במקרה או בעקבות תלונות שכנים.

בירושלים אותרה אישה בת 77 מספר ימים לאחר מותה, בעקבות ריח חריף שהעלה חשד כבד בקרב דיירי הבניין. התופעה המשיכה גם לאחר החג הראשון. ברחובות, במוצאי החג, אותר גבר בן 73 בדירתו במצב ריקבון מתקדם. המכנה המשותף לכל המקרים הללו הוא ההיעדר הממושך של קשר אנושי בסיסי, מה שמוביל לכך שהסימן היחיד ללכתם של הנפטרים הוא הריח החריג שבוקע מהדירה הסגורה.

מוטי בוקצ'ין, דובר זק"א, מדגיש בשיחה עם C14 כי קיים קשר ישיר בין המצב הביטחוני לבין העלייה המדאיגה בנתונים. לדבריו, המציאות שבה אנשים נמצאים יותר לבד, תחת לחץ נפשי ומתח קיומי, מובילה לצמצום הקשרים החברתיים ולחוסר ערנות של הסביבה. בוקצ'ין קורא לציבור לגלות אחריות אישית: "דפיקה אחת בדלת או שיחת טלפון יכולה לעשות את ההבדל ולהציל חיים. אנחנו רואים אנשים שפשוט נשכחו בבתיהם בגלל שכולם עסוקים במלחמה".

בזק"א מסמנים את התופעה כ"מגיפה שקטה" שדורשת תשומת לב לאומית מיידית. הארגון מתריע כי ללא שינוי בהתנהגות הקהילתית וגילוי ערנות מיוחדת כלפי קשישים ואנשים החיים בגפם, מספר הטרגדיות הללו ימשיך לעלות. המלחמה בחזית הצפונית ובאיראן אולי תופסת את הכותרות הראשיות, אך בתוך בנייני המגורים בישראל מתנהל מאבק יומיומי על חייהם של מי שקולם אינו נשמע.
