דוח נציבות התלונות על השופטים שמתפרסם היום (שלישי) חושף תמונה מדאיגה של שיתוק מערכתי וזלזול מתמשך בציבור המתדיינים, החל מהערכאות הנמוכות ועד ללשכת נשיא בית המשפט העליון. מהדוח עולה כי היעדר מינוי נציב קבוע במשך למעלה משנה הוביל להפקרת מאות תלונות של אזרחים, שיצרו "בור" עמוק של 900 תיקים הממתינים לבירור וגרמו לזינוק של מאות אחוזים בזמני הטיפול. לצד הכשל הניהולי, הנציב השופט (בדימ') אשר קולה מותח ביקורת חריפה על הליקויים המהותיים שנחשפו באולמות המשפט ובבתי הדין הרבניים.
9+דוח נציבות תלונות הציבור על שופטים לשנים 2024-2025 נפתח בסקירה של תקופה יוצאת דופן בתולדות הגוף, שאופיינה בקיפאון כמעט מוחלט עקב אי-מינוי נציב במשך זמן רב. הנציב הנכנס, השופט (בדימ') אשר קולה, מציין במבוא לדוח כי עם כניסתו לתפקיד ביולי 2025, הוא מצא מערכת שבה הצטברו מאות תלונות ללא מענה, דבר שיצר עומס חסר תקדים על צוות הנציבות ופגע בזכותם של אזרחים לביקורת אפקטיבית.
9+לדבריו במבוא: "מרכיב משמעותי באמון הציבור במערכת המשפט נשען לא רק על איכות ההכרעות השיפוטיות, אלא גם על קיומו של גוף ביקורת עצמאי ופעיל. תקופת הוואקום שקדמה לכניסתי לתפקיד הוכיחה עד כמה חיוני קיומה של כתובת ברורה לציבור המתדיינים". הקיפאון הזה הוביל לכך שזמן הבירור הממוצע לתלונה בשנת 2025 זינק ל-228 ימים, נתון המשקף את הצורך הדחוף בצמצום הפערים שנוצרו.
ניתוח סטטיסטי והתפלגות התלונות לפי ערכאות
הנתונים מעידים על היקף פעילות נרחב למרות הקשיים המבצעיים. בשנת 2025 לבדה הוגשו 1,100 תלונות חדשות, המהוות ממוצע של כ-91 תלונות מדי חודש. מבחינת התפלגות התלונות על מערכת השיפוט הכללית, בתי משפט השלום ובתי המשפט לענייני משפחה ממשיכים להוות את מוקד החיכוך המרכזי.
9+בשנת 2024, למשל, הוגשו 88 תלונות נגד שופטי שלום ו-82 תלונות נגד שופטי משפחה. הנציבות מדגישה בפרק הנתונים כי בשנת 2025 ניתנו החלטות ב-361 תלונות, כאשר מתוכן 24 תלונות נמצאו מוצדקות לחלוטין ו-47 תלונות הסתיימו בהערה לשופט. מדובר בעלייה בשיעור התלונות המוצדקות לעומת שנים קודמות, עובדה המיוחסת הן לעומס העבודה הקיצוני על השופטים והן לדיוק בסינון התלונות על ידי צוות הבירור.
סוגיית הסחבת ועיכובים במתן החלטות
אחד הפרקים הנוקבים ביותר בדוח עוסק בניהול הליכים בזמן סביר, סוגיה שהנציב מגדיר כאחד מ"ארבעת העוגנים" של הביקורת בתקופתו. הדוח חושף כי תלונות רבות שנמצאו מוצדקות עסקו בעיכובים של חודשים, ולעיתים אף למעלה משנה, במתן החלטות בבקשות ביניים פשוטות או בפסקי דין.
9+הנציב קובע בדוח באופן נחרץ: "עמידה בלוחות זמנים סבירים היא חלק בלתי נפרד מהזכות להליך הוגן. על השופט לראות לנגד עיניו את המצוקה של בעלי הדין הממתינים להכרעה, ולא לאפשר לעומס העבודה להפוך להצדקה קבועה לעיכובים הפוגעים בזכויות היסוד של המתדיינים". הנציבות מצאה כי במקרים מסוימים שופטים נמנעו מלעדכן את הצדדים על עיכובים צפויים, דבר שהחמיר את חוסר הוודאות ותחושת התסכול של הציבור.
מזג שיפוטי והתנהלות באולם הדיונים
נושא נוסף הזוכה לפירוט נרחב הוא מזג השופט והשימוש בלשון פוגענית. הדוח מצטט מקרים שבהם שופטים התבטאו באופן בלתי ראוי כלפי עורכי דין ובעלי דין, לעיתים תוך הרמת קול או שימוש בביטויים המטילים ספק ביושרם של הצדדים ללא בסיס.
9+בסיכום אחת התלונות המוצדקות נכתב: "לשונו של שופט, הן בדיונים באולם והן בהחלטותיו הכתובות, היא מרכיב מהותי במראית פני הצדק. התבטאויות בוטות או פוגעניות כלפי צד להליך, גם אם נעשו בלהט הדיון, פוגעות אנושות באמון הציבור במערכת כולה". הנציב דורש בדוח כי שופטים ישמרו על איפוק וריסון עצמי, במיוחד בתיקים רגישים בבתי המשפט למשפחה ובבתי הדין הרבניים, שם המתח הרגשי של הצדדים נמצא בשיאו.
הביקורת על בתי הדין הרבניים וניהול הפרוטוקול
פרק 11 של הדוח מוקדש לבתי הדין הרבניים ומציף בעיות ייחודיות הקשורות לניהול הדיון ולשקיפותו. תלונות רבות הופנו כלפי דיינים שסירבו לרשום דברים שנאמרו לפרוטוקול או שהתערבו באופן אקטיבי מדי בניהול הראיות. במקרה בולט המצוטט בדוח, אב בית דין הכחיש טענות על סירוב לרשום פרוטוקול, אך הנציב השתמש במערכת "שירה" הממוחשבת כדי לבחון את לוחות הזמנים של הדיונים.
9+הדיין טען להגנתו כי הוא מוביל "מאבק חסר פשרות בסרבנות גט ובסחיטת זכויות ממוניות", אך הנציבות הבהירה כי המטרה אינה מכשירה התנהלות שאינה עומדת בכללי המינהל התקין. הנציב סיכם סוגיה זו באומרו: "על הדיינים להקפיד על פרוטוקול משקף ומדויק, שכן זהו הכלי היחיד המאפשר ביקורת שיפוטית וערעורית אפקטיבית".
ניגוד עניינים והחלטות עקרוניות על בכירים
בפרק הדן בטוהר המידות ובמראית פני הצדק, הדוח מתייחס להחלטות עקרוניות ורגישות שניתנו בעניינם של בכירים במערכת המשפט, כולל נשיא בית המשפט העליון עמית והשופט ברוזה. הנציבות מדגישה את החשיבות של גילוי נאות בכל מקרה של זיקה אפשרית בין שופט לבעל דין או בא כוחו.
9+לפי לשון הדוח, ההחלטה בעניינו של השופט עמית אינה עוסקת רק במקרה הפרטני, אלא נועדה לשקף "עקרונות יסוד בהתנהלות שיפוטית" ולהגדיר מחדש את גבולות הביקורת על בכירי המערכת. במוקד הביקורת עומדת סוגיית ניגוד העניינים וחובת הגילוי הנאות, כאשר הנציבות מדגישה כי "חובת הגילוי הנאות המוטלת על שופט היא חובה רחבה העומדת בפני עצמה".
בנוסף צויין כי על שופט, בוודאי בדרגתו של עמית, לחשוף כל זיקה אישית או עניין שעלול להיתפס כניגוד עניינים בעיני הציבור – גם אם השופט עצמו סבור שאין בכך כדי להשפיע על פסק הדין. הדוח מציין כי בשל חשיבותה המערכתית של הפרשה, החליט הנציב לפרסם את ההחלטה המלאה בעניינו של עמית באתר הנציבות, תוך הדגשה כי "שקיפות מלאה היא המגן הטוב ביותר מפני פגיעה באמון הציבור".
9+בדוח נכתב ציטוט מלא מתוך חוות הדעת העקרונית: "חובת הגילוי הנאות המוטלת על שופט היא חובה רחבה העומדת בפני עצמה, מעבר לשאלת קיומה של עילת פסלות. שקיפות מלאה היא המגן הטוב ביותר מפני פגיעה באמון הציבור, והיא מחייבת את השופט לחשוף כל עניין שעלול להיתפס כניגוד עניינים, גם אם השופט עצמו משוכנע שאין בו כדי להשפיע על הכרעתו".
סיכום והמלצות הנציב לתיקון מערכתי
לסיום, הדוח קורא לביצוע רפורמות מבניות באופן שבו המערכת מתייחסת לביקורת. הנציב קולה חותם את הדוח בדרישה להגדיל את כוח האדם המקצועי בנציבות כדי למנוע הישנות של פיגורים בזמני הבירור, וממליץ על קיום השתלמויות חובה לשופטים בנושא מזג שיפוטי וניהול זמן.
9+לדבריו, "מערכת המשפט בישראל היא מהטובות בעולם, אך חוזקה נמדד ביכולתה להיישיר מבט אל הליקויים ולתקנם. הביקורת המופיעה בדוח זה אינה מטרה בפני עצמה, אלא כלי חיוני לשיפור פני הצדק ולהבטחת שירות משפטי הוגן, יעיל ומכבד לכל אזרח במדינת ישראל". הדוח מסתיים בקביעה כי העמידה ביעדי זמן הבירור תהיה המדד המרכזי להצלחת הנציבות בשנת העבודה הבאה.
