אחרי הודעת התמיכה (המאוחרת) של ראש הממשלה ושס בחוק עונש מוות למחבלים, לאביגדור ליברמן נגמרו התירוצים. תמיכתם מסנדלת אותו להתחייבותו לתמוך בחוק ולהבטיח רוב מוצק לאישורו.

הדילמה שלו ברורה: כל השנים הציג את מפלגתו כמפלגת ימין, למרות שכבר עברה צד מזמן, ובמיוחד בכל מה שקשור לטיפול בטרור הערבי, ומנגד הוא מסתכל על שותפיו הקואליציוניים העתידיים ויודע שאיש מהם לא מעריך תמיכה בחוק. תחילה ניסה לרדת מהעץ על ידי התנייה שיתמוך רק אם נתניהו ודרעי יתמכו גם הם, אולם עם הודעתם שאכן יתמכו מוצא את עצמו ליברמן מסונדל להתחייבות שלו עצמו, סיטואציה שלא חשב שעמה יאלץ להתמודד.
זה לא אומר שליברמן יתמוך בחוק. אין הונאה פוליטית גדולה יותר בכנסת הנוכחית (בנט, נזכיר, לא בכנסת) מישראל ביתנו. מפלגה שמתעקשת לקבוע שהיא בימין אבל כמעט בכל צומת פונה שמאלה חזק. ליברמן ממשיך להשיא עצות לוחמניות לממשלה באשר לניהול המלחמה הנוכחית, אולם ברגע האמת חבר למפגיני קפלן ודרש כניעה לחמאס תמורת עסקת חטופים.

ליברמן הודיע שהוא יודע לטפל בערביי ישראל אבל בסוף ישב בממשלה משותפת עם רעמ והאחים המוסלמים. ליברמן הפיל ממשלות והוביל לבחירות בשל התעקשותו להעביר חוק גיוס, אבל כשישב בממשלה נוחה לו ויתר על הכל ותמך בחוק שלא היה מגייס אפילו חרדי אחד.
לכן מי ששקר נר לרגליו אורח קבע קשה לדעת מה יעשה הערב בהצבעה, למרות שהבטיח והתחייב. האם יעמוד הפעם, כאירוע נדיר, בדיבורו, או שימשיך הלאה לתירוץ הבא כדי לחמוק מהאמת שפעם חרט על דגלו.
