משמרות המהפכה מתפקדים כקבוצת תאגידים כלכלית אדירה השולט בכ-30% עד 50% מהתוצר המקומי במדינה. השליטה הזו מאפשרת למשטר לשחד נאמנויות פוליטיות ולעקוף סנקציות בינלאומיות באופן קבוע. המנגנונים הללו מדכאים את האוכלוסייה המקומית ומבטיחים יציבות שלטונית גם כאשר התשתיות הצבאיות הגלויות מושמדות בזו אחר זו במערכה הנוכחית, כך דווח היום (שני) ב"וול סטריט ג'ורנל".
2+הדיווח מפרט כיצד הפכו משמרות המהפכה לישות הכלכלית החזקה ביותר באיראן דרך זרועות כמו "חאתם אל-אנביה". זהו תאגיד ההנדסה והבנייה הגדול ביותר במדינה החולש על פרויקטים של מיליארדי דולרים בתחומי האנרגיה, התחבורה והתקשורת. ה-IRGC מפעילים רשת של "צי רפאים" המורכבת ממכליות נפט המשנות את זהותן ודגליהן בלב ים. הן מוכרות נפט בשוק השחור הגלובלי לסין ומזרימות מזומנים ישירות לקופת המלחמה של הארגון.
גורם מודיעיני מערבי צוטט בתחקיר: "הטעות של המערב הייתה להתייחס למשמרות המהפכה כאל צבא בלבד. בפועל, זוהי המאפיה הגדולה בעולם שמחזיקה מדינה כבת ערובה. הם שולטים בנמלים, בבנקים ובמפעלי הייצור. כל דולר שנכנס לאיראן עובר דרך מסננת הפטרונות שלהם. זה מבטיח שהאליטה הביטחונית תישאר שבעה ונאמנה גם כשהאזרח הפשוט רעב ללחם".
2+המערכת פועלת כרשת ביטחון עבור נאמני המשטר ומעניקה משרות יוקרתיות, חוזים ממשלתיים וגישה למטבע חוץ למקורבים. "מדובר במנגנון שנועד למנוע הפיכה צבאית או עממית," מסביר מומחה לכלכלה פוליטית "וול סטריט ג'ורנל". כל הקצונה הבכירה והבינונית מושקעת כלכלית בהישרדות המערכת. האינטרס שלהם להגן על המשטר הפך לאישי וקיומי. הם מבינים שנפילת חמינאי פירושה אובדן מוחלט של הונם האישי ושל המעמד המועדף של משפחותיהם.
משמרות המהפכה יצרו מערכת של בנקים ומוסדות פיננסיים חוץ-תקציביים שאינם כפופים לבנק המרכזי של איראן. המבנה הזה מאפשר העברת כספים מהירה לחיזבאללה ולחות'ים בתימן ללא עקבות דיגיטליים. התחקיר חושף כי גם תחת המתקפות הקשות של השבועות האחרונים, המנגנון הזה המשיך להזרים משכורות ללוחמי המליציות ברחבי המזרח התיכון.
2+החשיפה מטילה ספק ביעילות של תקיפות צבאיות בלבד לצורך מיטוט המשטר. כדי להביא לשינוי אמיתי באיראן, נדרשת "מלחמה כלכלית כירורגית" שתפרק את רשתות הפטרונות של משמרות המהפכה. המנגנון הזה הוא הלב הפועם של ציר הרשע המממן את הטרור האזורי.
"מדינת הצללים" של ה-IRGC מתפקדת גם תחת הריסות הבונקרים. המשטר מנצל את המשאבים הלאומיים להישרדותו האישית על חשבון עתיד העם האיראני. החרמת האורניום יחד עם פירוק אימפריית הכלכלה הזו הם הצעדים היחידים שיכולים להוביל להכרעה סופית.
