בשיחה מיוחדת עם C14, שמעון רפאלי, עמית בכיר ב"מכון דוד למדיניות ביטחון" ומי ששימש כעוזרו המדיני של השר רון דרמר, מסביר מדוע המערכה הנוכחית הביאה את יחסי ישראל-ארה"ב לשיא היסטורי, כיצד הפער מול אירופה הופך את ישראל למצרך נדיר, ומה מבינים במדינות המפרץ על השותפה החדשה שלהם באזור: "זו אינה ברית של מילים, זו ברית של אינטרסים".
6+במשך עשורים הורגלנו לשמוע על "הברית הערכית" בין ישראל לארצות הברית – דמוקרטיה, מוסר וערכים דומים. האם המושגים האלו עדיין מסבירים את מה שקורה היום בשטח?
"במשך עשורים רבים נוטים פרשנים מדיניים לתאר את היחסים בין ישראל לארצות הברית במונחים של 'ברית ערכית': דמוקרטיות, שיויון בפני החוק, ותפיסות מוסריות דומות. כל אלו נכונים, אך הם אינם מסבירים את העומק והעמידות של הקשר, כפי שהם משתקפים במערכה הנוכחית. היחסים המיוחדים בין ירושלים לוושינגטון נשענים בראש ובראשונה על התאמה עמוקה ומתמשכת בין אינטרסים אסטרטגיים חיוניים – מגמה שהחלה להתגבש כבר לאחר 1967, כאשר ישראל הוכיחה את ערכה האסטרטגי בעיני וושינגטון, אולם המערכה הנוכחית הביאה אותה לשיא חדש מאז קום המדינה".
6+אתה מדבר על "שיא חדש". איפה עובר הקו בין להיות "בעלת ברית" לבין המעמד שישראל נמצאת בו היום?
"ישראל נמצאת כיום במעמד חסר תקדים במערכת הבין לאומית כתוצאה מהיותה שותפה אסטרטגית של ארצות הברית. מה שאנחנו רואים היום בין ישראל לארצות הברית איננו רק ידידות בין מדינות, וגם לא רק 'בעלת ברית' כמו עם נאט"ו. זו כבר שותפות אסטרטגית מלאה, של שתי מדינות ושני מנהיגים שרואים עין בעין את האיום לשלום העולם, וביחד מנטרלים את האיום. יש הרבה מדינות שיש להן כוונות טובות – אבל הן חסרות יכולות, ויש הרבה מדינות – בעיקר באירופה – שיש להן יכולות, אך חסרות נכונות".
6+הזכרת את אירופה. נראה שיש תסכול אמריקאי גובר כלפי השותפות המסורתיות ביבשת לעומת היחס לישראל. מה עומד בבסיס הפער הזה?
"בעוד מדינות אירופה מהססות, מתלבטות, ובנקודות מבחן קריטיות נמנעות מלהעמיד משאבים וכוח להגנת האינטרסים שעליהם נשען ביטחונן של שותפותיהן, ואף שלהן עצמן – ישראל, הקטנה במידותיה באופן משמעותי משאר שותפותיה ה'אסטרטגיות' והטבעיות של ארה"ב בעולם, יוזמת ללא הרף ומספקת תוצאות מבצעיות מוכחות בשדה הקרב. בכך, ישראל הפכה להיות בעלת ברית ייחודית עבור ארצות הברית שמספקת גם יכולות וגם מוכנות לקחת סיכון כדי להסיר את האיום. הפער הזה אינו רק רטורי מצד הנשיא טראמפ, הוא מבטא שינוי מבני בתפיסת הביטחון האמריקאית, שבתורו משפיע על תפיסת מדינות האיזור כלפי ישראל".
6+איך זה נראה בפועל ברמה המבצעית והגלובלית, למשל בנושא האיום האיראני וחופש השיט?
"הדרישה האמריקאית ממדינות מרכזיות בעולם – יפן, סין, דרום קוריאה, בריטניה וצרפת לצד מדינות המפרץ – להצטרף למאמץ הבינלאומי לשמירה על חופש השיט במצרי הורמוז נובעת מהבנה פשוטה: היציבות האנרגטית של העולם תלויה באזור זה. אולם בעוד רבות מהמדינות הללו תלויות במעבר האנרגיה, אלו נמנעות מלקחת סיכונים, בעוד שישראל ממלאת בפועל תפקיד מבצעי, מודיעיני וטכולוגי לפתרון הבעיה מהשורש – השמדת יכולותיה הצבאיות של איראן. בכך, ישראל מתגלית כבעלת ברית אמינה באופן שמעגן את נכסיותה של המדינה לעשורים הקרובים עבור כל בעלות בריתה".
6+האם ארצות הברית באמת רואה בישראל גורם שמחזק אותה, ולא רק כזה שזקוק להגנתה?
"ארצות הברית, כמעצמה גלובלית, זקוקה לשותפים אזוריים שמסוגלים לפעול באופן עצמאי, לאסוף מודיעין איכותי ולהפעיל כוח מדויק. ישראל ממלאת את כל הפרמטרים הללו – ולעיתים אף מובילה. כאשר דוברת הבית הלבן, קרוליין לוויט, מתארת את עומק השותפות כשטוענת: 'המודיעין האמריקאי, בשילוב עם המודיעין הישראלי – השותפים הנהדרים שלנו – הם הטובים בעולם', לא מדובר במחמאה דיפלומטית. מדובר בהכרה בכך שלראשונה ישראל מתגלית כמכפיל כוח ביטחוני עבור ארצות הברית. היא איננה רק בעלת ברית, היא נכס אסטרטגי שמייצר תוצאות בשטח עבור האינטרסים של ארה"ב".
6+נראה שההכרה הזו בישראל כ"נכס אסטרטגי" מחלחלת גם לשכנותינו במזרח התיכון. איך אתה רואה את השינוי הזה?
"הנאמנות הזו מייצרת שינוי עומק אסטרטגי: תפיסת מושג הבריתות במזרח התיכון משתנה. מדינות האיזור צופות בברית הזו ומבינות שישראל היא בעלת ברית אמינה – מצרך נדיר בעולם ובמזרח התיכון בפרט. את ההשלכות ניתן למצוא בדבריו של ד"ר אנוואר גרגש, היועץ המדיני הבכיר לנשיא איחוד האמירויות, שקובע: 'תפקידה של ישראל במפרץ הפרסי צפוי לגדול. מדינות האזור מבינות כי ישראל היא שותפה טבעית. לא מתוך אהדה אידיאולוגית, אלא מתוך צורך קיומי'. ישראל היא בעלת ברית אמינה שניתן לסמוך עליה שתפיק את האינטרס המשותף ברגע האמת".
מה הלקח שישראל צריכה לקחת מהמצב הזה לשנים הבאות? האם הכל תלוי באהדתו של נשיא כזה או אחר בוושינגטון?
שמעון רפאלי: "המגמה העתידית היא העמקת הברית מול ארה"ב גם כשלא ישב שם נשיא אוהד לישראל כטראמפ. ככל שהמערכת הבינלאומית הופכת לא יציבה יותר מול סין, רוסיה ואיראן, כך עולה חשיבותן של שותפויות אמינות. הלקח עבור ישראל הוא ברור: לשמר ולהעמיק את ערך האינטרס. לא להסתמך על רטוריקה של 'ערכים משותפים' בלבד, אלא להמשיך להיות שחקן שמייצר תוצאות עבור ארצות הברית והמערכת הבינלאומית. זו אינה ברית של מילים, זו ברית של אינטרסים. ובעידן של אי-ודאות גלובלית זו הברית החזקה ביותר שיש".
6+לסיום, מעבר לניתוח הקר של האינטרסים, אתה מדגיש שיש כאן גם סיפור היסטורי רחב הרבה יותר?
"חשוב להדגיש את הסיפור הגדול של עמינו. לא רק שחיל האוויר והמודיעין של ישראל הם מצויינים מעבר למידותיה בפער – הסיפור הגדול הוא שהעם היהודי, שרק לפני שלושה דורות כמעט הושמד והתחנן לבעלות הברית להטיל רק פצצה אחת על אושוויץ, קם מאפר השרפות והגיע לשחקים (תרתי משמע). הוא בנה חיל אוויר שהוא לא רק חזק כדי להגן, אלא הפך להיות מכפיל כוח עבור המעצמה החזקה ביותר בעולם. אין לזה אח ורע בהיסטוריה המתועדת".
