accessibility-icon
share-icon
צילום: פלאש 90
צילום: פלאש 90
יובל מלכא
יובל מלכא
319

ט ניסן ה'תשפו (27.03.26)


מי כאן באמת קורס? האמת המרה מאחורי האמירות של הרמטכ"ל

האם הודאת הרמטכ"ל בקריסת הצבא היא זעקת אמת או תירוץ לכשל ניהולי מחפיר במשאב האנושי? בזמן שהאויב חוגג על הצהרות החולשה, הנתונים חושפים מציאות של הפקרת לוחמים וניהול מילואים רשלני • האם הטחת האשמה בחרדים היא רק מסך עשן שנועד להסתיר את המחדל המערכתי המזעזע?


דבריו של הרמטכ"ל אייל זמיר, "הצבא קורס לתוך עצמו", אינם פליטת פה גרידא אלא אמירה מערכתית בעלת השלכות מבצעיות ותודעתיות כבדות משקל. במערכה מתמשכת, שבה מרכיב ההרתעה נשען על תפיסת כוח, אמירה כזו מהווה נכס מודיעיני יקר ערך לאויב. מאז שנאמרו הדברים, הם מהדהדים בכלי התקשורת הערבית ויוצרים נרטיב של חולשה מבלי שהאויב נדרש להתאמץ כלל. המשמעות ברורה: כשמפקד הצבא משדר "קריסה", האויב שומע "סבלנות" וממתין לשחיקת המערכת מבפנים.

maximize-image
images-count1+
צילום: מיכאל גלעדי, פלאש 90

בדרג פיקודי כה בכיר, כל מילה היא מעשה, ודיבורים על התפרקות פוגעים ישירות בחוסן הלאומי. הסטת האש לעבר המגזר החרדי היא כשל ניהולי ותו לא; במקום להתמודד עם כשלים מערכתיים עמוקים, נוח להפנות את הזרקור לסוגיה פוליטית רגישה המסיטה את הדיון מהבעיה האמיתית. צה"ל אכן מתקשה לשלב חרדים מסיבות לוגיסטיות וארגוניות, אך הפיכת הנושא להסבר בלעדי למצוקת כוח האדם בזמן מלחמה היא התחמקות מאחריות. הבעיה אינה רק מי שלא נכנס למערכת, אלא בעיקר הדרך שבה המערכת מנהלת את מי שכבר משרת בתוכה.

הנתונים הנוגעים לניהול מערך המילואים חייבים להדאיג כל מי שעוסק בביטחון המדינה: בעוד כ-15% מהאוכלוסייה בגילאי 21-40 מהווים פוטנציאל לשירות, בפועל רק כ-6% מזומנים, ומתוכם רק כ-1.5% נושאים בנטל המבצעי. אין כאן מחסור אמיתי בכוח אדם, אלא כשל חמור בהפעלה ובמיצוי שלו, המוגדר במונחים צבאיים כבעיית כשירות מערכתית. לא ייתכן שלוחמי חי"ר כשירים כלל אינם מזומנים, בזמן שאחרים נקראים שוב ושוב למאות ימי מילואים.

maximize-image
images-count1+
חיילים חרדים, אילוסטרציה | צילום: פלאש 90

התוצאה הישירה של ניהול לקוי זה היא שחיקה מואצת של הלוחמים המתייצבים פעם אחר פעם. העובדה שחיילים מגיעים ל-470 ימי מילואים אינה עדות למחויבות בלבד, אלא בעיקר עדות לכשל פיקודי בפיזור העומס. צבא אינו נשחק רק בשדה הקרב אלא גם מניהול כושל של המשאב האנושי שלו; במקום להרחיב את בסיס המשרתים בפועל, צה"ל מצמצם אותו ומעמיס על המעטים שנותרו. כך לא מנהלים מערכה ארוכה ומתישה, ובוודאי שלא כך בונים חוסן לטווח רחוק.

אחריות פיקודית מתחילה במבט פנימה אל המראה, שכן אחריות אינה ניתנת להאצלה או להשלכה על גורמים חיצוניים. לפני שמדברים על "קריסה", על המערכת לשאול האם המילואים מנוהלים נכון, האם הארכת שירות החובה בוצעה כמתחייב, והאם קיים מיצוי אמיתי של כוח האדם הקיים. השורה התחתונה היא שאין קשר ישיר בין סוגיית החרדים לבין מצב הכוחות הנוכחי. הקשר הישיר קיים בין איכות הניהול לתוצאה בשטח, ובמבחן הזה, על צה"ל לבצע בדק בית דחוף ולתקן את הטעון שיפור.

יובל מלכא

יובל מלכא

קצין משטרה בדימוס ובוגר קורס פיקוד ומטה ייעודי של משטרת ישראל, מחזיק בתואר ראשון במנהל עסקים ותואר שני במדעי המדינה עם התמחות בביטחון לאומי. בתפקידו האחרון שימש כראש מערך המודיעין של משמר הגבול

עקבו אחרינו גם ב-Google News