דובר צה"ל יצא אתמול (רביעי) בהודעה חגיגית על סיכולה של חוליית מחבלי חמאס בשכם, שתכננה לחטוף יהודים ואף חצבה מנהרה בעומק שישה מטרים לצורך כך. אותי לימדו שעל כל פושע שתופסים יש עוד עשרה חופשיים, אבל זה לא העניין. אני חיכיתי לשמוע את "הפרופסור לקדושת החיים", אילנה דיין, מזדעזעת מכך שבמרכז הארץ חיים נוח'בות; או את אחמד טיבי וחבר מרעיו בכנסת יוצאים נגד תתי-אדם שכל רצונם הוא לרצוח.
2+עם יד על הלב, לרגע לא דמיינתי אותם מזדעזעים מכך שערבים רוצים לרצוח, לזה הרי הם רגילים. משיטוט קל ברשת הבנתי שכל אותם אלו שבשבועות האחרונים קשקשו על "טרור יהודי", "אלימות המתנחלים" ו"חיילי צה"ל רוצחים", לא אמרו מילה על מעצר החוליה בשכם. הם גם לא אמרו מילה על פיגוע הדריסה בשבת, בו נרצח יהודה שמואל שרמן הי"ד.
אין לי שום ציפייה ממחנה השמאל הצבוע שיודע לצאת בקמפיינים לטובת האויב ונגד האחים שלו. אז מה אני רוצה לומר פה? זה שהשמאל הוא מחנה צבוע, אלים וחלקו אנטי-ציוני לחלוטין זה ידוע. אז מה אני מחדשת? אין חדש תחת השמש, רק רציתי לפקוח לכם את העיניים שתראו: כל מה שמחנה השמאל אומר נגד הימין, אלו דברים שהוא עושה בעצמו.
2+כשהם צועקים "טרור יהודי", הם מנסים להשתיק את טרור קפלן. כשהם זועקים על "אלימות המתנחלים", הם מטייחים את אלימות השמאל. כשהם חוששים ש"ביבי יבטל את הבחירות", הם מתים לעשות זאת בעצמם. וכשהם צועקים "דיקטטורה", הם מדברים על זו שהם השיתו עלינו.
קמפיין "אלימות המתנחלים" הוא הזדמנות לבחון את הצביעות בשמאל – אבל לא רק. זו גם נקודת התורפה של הימין. כשבכירים במחנה הימין מצטרפים למבול ההשמצות, השמאל יכול לחייך מאוזן לאוזן ולדעת שהוא הצליח. כי הכי קל לצאת נגד ה"קומץ האלים" וה"קיצוניים" ולהראות לכולם שהם "בסדר", "ממלכתיים" ו"שוחרי השלום". אבל כשהקולות האלו באים מהימין, הם הנזק הכי גדול – ולא רק למפעל ההתיישבות. זה נזק לכל מחנה הימין, כי השמאל יודע בדיוק מהן נקודות החולשה שלנו.
2+והנקודה הכי קריטית בסיפור היא חלחול הקמפיין למערכת הביטחון, שרוכבת על הגל, מתדרכת כתבים נגד המתיישבים ופועלת נגדם. השב"כ הוא אולי הדוגמה הכי טובה בימים אלו, כשאנחנו מגלים שעשרות אזרחים ריגלו לטובת איראן במדינה עם המודיעין אולי הכי טוב בעולם. איפה היה השב"כ עם "המחלקה היהודית" שיועדה לצורך כך? איך הם לא עלו על זה? התשובה ברורה: הם היו עסוקים במרדף אחרי יהודים שרוצים להעלות קורבן להר הבית בערב פסח; במרדף חסר מעצורים אחרי אנשי התיישבות, גם אם הם לוחמים שטחנו ימי מילואים.
אבל אל תדאגו, לא באתי להשחיר את המציאות. אם הגעתם עד לפסקה האחרונה, כנראה שעניינתי אתכם עד כה. אז אני אספר לכם גם על מהפך שחל בשנים האחרונות: על דור שלא מוכן להיות "ילד כאפות". נערים בגיל 15 כבר מקימים עמותות וארגונים כדי להביא את המדינה למקום טוב יותר. גדל כאן דור של הרבה יהודה שרמנים שמוסרים את נפשם על ארץ ישראל, של מרדכי דודים שלא שותקים עוד על האנרכיה של קפלן ושל ושל חיילים בצה"ל שלא מגישים לאויב את הלחי השנייה.
