פרסמנו הערב (רביעי) בחדשות 14: האסטרטגיה האיראנית הנוכחית נשענת על מה שנראה כ"תוכנית כאוס" מחושבת היטב. המשימה העיקרית של טהרן הייתה ונשארה פגיעה במתקנים כלכליים אמריקאיים במדינות המפרץ, ובשלב זה נראה שהם קוצרים את הפירות. הלחץ הכלכלי והחשש מזעזוע בשווקי האנרגיה הובילו את הנשיא טראמפ לנסות ולחתור להסכם, מצב שמעורר שביעות רצון רבה במסדרונות השלטון באיראן. עם זאת, בטהרן מבינים היטב שהסיטואציה שברירית; המזג התנודתי של טראמפ והיכולת שלו לשנות כיוון ברגע אחד הם פקטור שנלקח בחשבון בכל הערכת מצב.
2+מקורות יודעי דבר מצביעים על כך שהוויכוח בצמרת ההנהגה האיראנית אינו עוסק בעצם קיום השיחות, אלא בעיתוי האסטרטגי שלהן. מצד אחד ניצב המחנה של שר החוץ עבאס עראקצ'י ויו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קליבאף, הדוגל בכניסה מיידית למשא ומתן מעמדת כוח. גישתם גורסת שיש להציב דרישות מרקיעות שחקים בתחילת הדרך, ורק בשלב מתקדם להפגין גמישות בסוגיית חופש השיט במצר הורמוז, זאת כדי לייצר מצג של הישג דיפלומטי עבור הצד האמריקאי.
2+לעומתם, קבוצה שנייה בהנהגה תוהה מדוע בכלל למהר לשולחן הדיונים. לשיטתם, אם איראן אכן נמצאת בעמדת עליונות, עדיף להמתין ולתת לזמן לעשות את שלו. הם מאמינים כי הלחץ הגובר על השווקים והתסבוכת האמריקאית עם מחירי הנפט המאמירים רק ישפרו את תנאי הפתיחה של איראן בעתיד. מבחינתם, כל יום שעובר ללא הסכם מגדיל את המצוקה של המערב ומחזק את כושר המיקוח של הרפובליקה האסלאמית.
2+למרות חילוקי הדעות על הטקטיקה, ישנו קונצנזוס מוחלט לגבי "נכסי הברזל": אין פשרה על תוכנית הטילים ואין ויתור על הגרעין. אמנם קיימת נכונות מסוימת לוויתורים סמליים על מלאי האורניום המועשר ל-60%, אך בשום אופן לא על עצם הזכות להמשיך בתהליך ההעשרה. השורה התחתונה ברורה: הקווים האדומים של איראן נותרו כשהיו עוד לפני המלחמה, אך הביטחון העצמי שלהם נסק. בתנאים נוקשים אלו, הסיכוי להסכם נראה קלוש, ורבים מעריכים כי במקום לחיצת יד, אנו עשויים לראות בקרוב תגובה צבאית עוצמתית מצד ממשל טראמפ.
