בזמן שאלפי חיילי מילואים נמצאים בחזית, יש פוליטיקאים וארגונים מסוימים שהחליטו לקחת עליהם בעלות ולהשתמש בטייטל "מילואימניק" בשביל לגרוף הון פוליטי.
בין המפלגות שמנסות לרכב על גבם של המילואימניקים אפשר לראות בראש ובראשונה את מפלגתו של יועז הנדל שהגדילה ומשתמשת בשם – "המילואימניקים".
מפלגת הדמוקרטים של יאיר גולן, אותו אחד שכינה את לוחמי צה״ל רוצחי תינוקות, גייס לשירותיו את עומרי רונן מאחים לנשק. גולן הסביר את הצטרפותו של עומרי רונן בכך שמדובר "במילואימניק שעזב הכל וירד דרומה אל התופת" הסיפור הישראלי הוא כינה את זה.
פוליטקאי נוסף שמנסה למשוך אליו מצבעים, הוא הרמטכ"ל לשעבר גדי אייזנקוט, העומד בראשות מפלגת "ישר" ומבטיח ייצוג של 30% צעירים מילאומניקים.
וגם, ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט מנסה לקרוץ למילואימניקים והקים מטה מיוחד לשם כך. שברקע גם חבר הכנסת, יולי אדלשטיין, וסגנית שר החוץ, שרן השכל, פוזלים לאותו קהל יעד בתקווה שיציל את הקריירה הפוליטית שלהם.
מנגד, יש גם יותר מ-15 ארגוני מילואימניקים שקמו בשנים של המלחמה וכשמונה מהן מאורגנים היטב ומצהירים על שאיפה פוליטית כלשהי בין היתר: "אל הדגל", "כתף אל כתף", "דור הניצחון" ו"הדור הרביעי" (מבית היוצר של "הרבעון הרביעי).
עכשיו נשאלת השאלה, הגדולה, כמה מנדטים שווים אותן מפלגות המתיימרות לייצג את לוחמי המילואים -אם בכלל. והאם בכלל צריך מפלגה של מילואימניקים, כאשר בשדה הקרב הם מדברים על דברים הרבה יותר מהותיים למדינה.
