הסערה סביב חוק הבוררות של בתי הדין הרבניים הולידה שורה של תגובות חריפות מפוליטיקאים ועד ארגוני הנשים ומשפיעני רשת למיניהם. אבל עו"ד ומגשרת מורן סמון סבורה שהקו הזה, דווקא משום שהוא כל כך קיצוני, לא משרת את הציבור אלא מבלבל אותו. וחמור מזה – מחמיץ את הבעיה האמיתית.
3+מה דעתך על ההתנגדות החריפה שנשמעת נגד החוק?
"אני חושבת שיש כרגע קמפיין ציבורי מאוד קולני, אבל לא מאוד מדויק. חלק גדול מהשיח שמובילים המתנגדים לחוק כולל אמירות דרמטיות כאילו מחר בבוקר נשים יאולצו להתגרש לפי דין תורה, אני אומרת בצורה ברורה: זה פשוט לא מה שכתוב בחוק. אפשר וצריך לבקר את החוק, אבל לא באמצעות תרחישי אימה שלא מעוגנים בנוסח שלו".
השיח הציבורי הבעייתי סביב החוק
"מפריע לי שחלק גדול מהשיח שמובילים המתנגדים לחוק הוא שיח קיצוני, לא מדויק ולעיתים ממש היסטרי. במקום לקרוא את החוק ולהסביר לציבור איפה הסיכון האמיתי, מוכרים תרחישי אימה. זה אולי מייצר כותרות, אבל זה לא מייצר דיון רציני".
3+למה את מתכוונת כשאת אומרת תרחישי אימה?
"אני מתכוונת לאמירות שנותנות לציבור תחושה שמחר בבוקר נשים ייאולצו להתגרש לפי דין תורה או שמערכת המשפט האזרחית מתבטלת. אני אומרת בצורה ברורה: זה פשוט לא מה שכתוב בחוק. אפשר וצריך לבקר את החוק, אבל לא באמצעות תרחישי אימה שלא מעוגנים בנוסח שלו. מי שמנהל את ההתנגדות דרך הפחדות לא מדויקות, פוגע קודם כל באמינות של עצמו".
אז את חושבת שהמתנגדים לחוק מגזימים?
"כן. לנהל דיון דרך היסטריה במקום דיוק ועובדות הוא הדבר האחרון שהציבור צריך בתקופה הזו. הציבור לא צריך עוד סיסמאות. הוא צריך אמת. ומי שמציג את החוק כאילו הוא מבטל מחר בבוקר את מערכת המשפט האזרחית או כופה גירושין לפי דין תורה, מטעה. זו לא ביקורת רצינית. זו פוליטיקה".
היסטוריה בכנסת: חוק הבוררות אושר סופית – אלו המשמעויות
ומהי הביקורת העניינית בעינייך?
"החוק הזה לא כופה גירושין או מחייב לדון בנושאים שקשורים לגירושין לפי דין תורה. זאת לא הטענה הנכונה. הביקורת האמיתית היא שהחוק מרחיב את כוחם של בתי הדין לתוך המרחב האזרחי תחת כותרת של 'הסכמה', בלי להתמודד באמת עם השאלה אם ההסכמה הזו תמיד חופשית".
למה דווקא שאלת ההסכמה כל כך חשובה כאן?
כדי לשבתי הדין תהיה סמכות לדון בנושאים הקשורים לרכוש בגירושין או בירושה, צריכה להיות הסכמה של שני הצדדים לפניה לביה"ד: "בעולם האמיתי, הסכמה היא לא תמיד תוצאה של בחירה חופשית. בתוך קהילות סגורות, בתוך מערכות יחסים שיש בהן פערי כוח, בתוך סכסוכים משפחתיים או ירושתיים – אדם לא תמיד חותם כי הוא רוצה, אלא כי מופעל עליו לחץ גלוי או סמוי. ולכן הבעיה האמיתית בחוק הזה לא מתחילה בכותרות, אלא בשנייה שבה מישהו נדרש 'להסכים'".
לפיד נגד היהדות: "נעביר תחב"צ בשבת ונישואין אזרחיים"
כלומר, הבעיה היא לא רק החוק אלא המציאות שבתוכה הוא יופעל?
"בדיוק. המשפט לא חי רק בטקסט. הוא חי בתוך בני אדם, בתוך יחסי כוח, בתוך פחד, תלות ולחץ חברתי. ולכן מי שמסתפק בלומר 'אבל כתוב הסכמה' כאילו זה סוף הדיון, מתעלם מהחיים עצמם".
יש מי שיאמרו שאת בעצם נותנת רוח גבית לחוק בכך שאת תוקפת את המתנגדים לו.
"ממש לא. אני לא נותנת רוח גבית לאף אחד. אני פשוט מסרבת להשתתף בקמפיין פופוליסטי שלא קשור להוראות החוק שעבר. יש הבדל בין ביקורת אמיתית לבין היסטריה. אני לא בעד החוק רק כי אני נגד הפחדות. להפך. אני חושבת שהחוק הזה מצריך ביקורת רצינית יותר, לא צעקנית יותר".
3+אז איפה עובר הקו בין ביקורת עניינית לקמפיין קיצוני?
"כשמפסיקים להסביר לציבור מה באמת כתוב בחוק, ומתחילים למכור לו מה נשמע טוב פוליטית. כשמחליפים ניתוח בסיסמאות. כשמעדיפים הפחדה על פני דיוק. שם עובר הקו".
ומה הציבור צריך לקחת מהדיון הזה?
"שני דברים. הראשון – לא להיבהל מכל כותרת. השני – לא להיות תמימים. החוק הזה לא מצדיק פאניקה, אבל הוא כן מחייב ערנות. והערנות צריכה להיות מופנית למקום הנכון: לשאלת הכוח, לשאלת ההסכמה, ולשאלה איך מונעים מצב שבו חלשים חותמים על 'בחירה' שלא באמת הייתה להם".
ואיפה זה פוגש את עולם המשפחה?
"בעיניי זה פוגש אותו עמוק מאוד. הציבור צריך להבין, שגם כשיש מסלול חוקי, לא כל מסלול נכון לבחור בו. והדיון הזה בעיניי צריך להזכיר לכולנו עוד משהו: להליכים משפטיים יש מחיר כבד. לא רק בבתי דין. גם בערכאות אזרחיות.
3+משפחות לא פעם נכנסות להליך מתוך מחשבה שמישהו יפתור להן את הסכסוך, ובפועל הן יוצאות עם עוד שכבות של הרס. אנשים צריכים להבין שיש הבדל בין לנהל תיק גירושין לבין לנהל משבר משפחתי, ונכון למציאות שלנו היום – אף ערכאה שיפוטית לא נותנת מענה למשבר המשפחתי, והמענה המשפטי הוא מענה חלקי ומזוית ראיה צרה של אותה ערכאה".
למה הכוונה שהציבור צריך להבין שיש הבדל בין משבר משפחתי לתיק גירושין?
"הכוונה, היא להבין שלא כל משבר משפחתי צריך להיזרק מיד לזירה שיפוטית. הבחירה לנהל הליך משפטי – מכל סוג – היא בחירה שיש לה מחיר רגשי, כלכלי, משפחתי והורי. לפעמים אין ברירה. אבל בהרבה מאוד מקרים, מה שאנשים באמת צריכים הוא לא עוד חזית, אלא דרך לנהל את המשבר בלי לפרק את כל המערכת בדרך".
אז מה השורה התחתונה שלך?
"השורה התחתונה היא שצריך להפסיק עם הקיצוניות ולהתחיל לדבר אמת. לא לקנות את ההפחדות של המתנגדים לחוק, אבל גם לא לטשטש את הסיכון האמיתי שבו. הבעיה בחוק הזה לא מתחילה בסיסמאות. היא מתחילה במקום שבו 'הסכמה' נראית יפה על הנייר, אבל הרבה פחות חופשית במציאות".
