פרסמנו הערב (שני) בחדשות 14: במשך שנתיים ארוכות, עמוק מתחת לאדמת עזה, נכתבו מילות השיר שבר קופרשטיין משחרר היום לעולם. "המלחמה האחרונה" הוא לא רק סינגל חדש, הוא עדות חיה ונושמת למה שעבר על בר בתוך העלטה המוחלטת. ברגעים הקשים ביותר, כשהוא מתמודד עם עינויים, רעב כבד וקור מקפיא, הוא מצא נחמה אחת בלבד: מחברת ועט. שם, בין קירות הבטון הצרים של המנהרות, הוא התחיל לכתוב את התפילה הפרטית שלו, כשהוא פונה ישירות לבורא עולם ומבקש: "אבא, אל תעזוב אותי לבד".
האמונה הייתה העוגן היחיד של בר בשבי. "אתה אומר לעצמך שאתה לא רואה אור בקצה המנהרה, ואז אתה פשוט מתחיל לדבר עם אלוקים", הוא משחזר. המחשבות על הבית ועל המשפחה הן שהחזיקו אותו בחיים. הוא הבטיח לעצמו שכשייצא, הוא ידאג להם, יקנה להם בית ויוכיח ששום דבר לא שבר אותו. השיר שנולד שם, במעמקים, הפך למטרה שהציב לעצמו – לספר לעולם את מה שעבר עליו ולהפוך את הכאב ליצירה.
נקודת המפנה המצמררת ביותר בסיפור התרחשה ביום הולדתו של בר. בעודו כלוא מתחת לאדמה, אמו התראיינה לרדיו וקראה לעם ישראל לצאת לכיכרות ולהילחם על חייו. בצירוף מקרים שקשה להסביר באופן הגיוני, בר הצליח לשמוע את קולה מבעד למקלט רדיו קטן. "זה היה נס ששמעתי את הרדיו," הוא אומר בהתרגשות. באותם רגעים, כששמע את אמו אומרת "בר, אם אתה שומע אותי – רק אל תאבד תקווה", נולדו מילות השיר הראשונות. עבור אמו, הקריאה הזו הייתה מתנת יום הולדת ששלחה לחלל האוויר בתקווה שתגיע ליעדה; עבור בר, זו הייתה קרן האור שחיברה אותו בחזרה לחיים.
הדרך מהמנהרה אל אולפן ההקלטות הייתה רצופה בקשיים. כשיצא מעזה, אנשי חמאס ניסו למחוק כל זכר לתיעוד שלו ודרשו ממנו לקבור את יומנו באדמה, אך המילים כבר היו חקוקות בנשמתו. כשפגש את הזמר והיוצר אלייצור, יחד עם המפיק אליעד, השיר החל לקרום עור וגידים. "ניסינו לעשות טייקים שוב ושוב עד שיצא 'וואו'", מספר אליעד על העבודה המשותפת. אלייצור מוסיף כי מדובר בתפילה קולקטיבית: "זו הבקשה של כולנו, לא רק של בר".
גם היום, כשהוא חופשי, הזיכרונות עדיין נוכחים. במהלך צילומי הקליפ, בזמן שישב בכיסא האיפור, נשמעה אזעקה שהחזירה אותו ברגע אחד אל העבר. "יש אזעקות, אני חוזר למנהרות", מלמל בר כשירד למקלט, מזכיר לכולם שהפציעה בנפש עדיין מגלידה. על ידו הוא עונד צמיד שמזכיר לו שבכל רגע, גם כשהמחבל התקשר לאמו כדי לנסות לשבור אותה, היא עמדה איתנה והזכירה לו שהם "עם הנצח".
כעת, כשהשיר יוצא לאוויר העולם, בר קופרשטיין כבר לא מרגיש לבד. האיש שיצא ממעמקי האדמה מסתכל לחיים בלבן של העיניים, חובק את הנס האישי שלו ומעניק לכולנו המנון של תקווה. במלחמה הזו, הוא אומר בחיוך של מנצחים, הרוח היא זו שגברה על החושך.
