כלא "אווין", הסמל המובהק ביותר של דיכוי המשטר, הפך למוקד המהומות המרכזי. האסירים הצליחו להשתלט על חלק מהאגפים והציתו שריפות במתחם, בין השאר באמצעות שימוש ברחפנים אזרחיים שהוברחו פנימה לצורך תיאום בין האגפים, כך דווח היום (שני) ב"וול סטריט ג'ורנל".

אחת הפעולות הראשונות של המורדים הייתה השמדת ארונות התקשורת וניתוק מוחלט של מערכות המעקב. הנהלת הכלא נותרה "עיוורת" למתרחש במסדרונות. קולות ירי ופיצוצים נשמעים מחוץ לחומות. אלפי בני משפחה חוסמים עם רכביהם את צירי הגישה. פעולה זו מונעת מרכבי כיבוי ומיחידות הפיזור להגיע למתחם בזמן.
חומרת המצב אילצה את הנהגת משמרות המהפכה לקבל החלטה דרמטית. יחידות מיוחדות הופנו חזרה לערים המרכזיות. המשימה שלהן היא דיכוי המרידות בבתי הכלא. על פי הדיווח, מדובר בהחלשה ישירה של המוכנות המבצעית האיראנית מול האולטימטום של טראמפ.

בטהרן קיים פחד ממשי מפני פריצה של אסירים החוצה. אירוע כזה יוביל להצתת הפגנות ענק ברחובות וישתק את המדינה מבפנים. בדרג הנמוך של הסוהרים נרשמו מקרים של סירוב פקודה לפתוח באש חיה. החשש מנקמה ציבורית ביום שאחרי נפילת המשטר מחלחל לשורות הארגון.
המהומות אינן מוגבלות לבירה בלבד. דיווחים דומים מגיעים ממרכזי מעצר בערים רבות ברחבי איראן. סוהרים רבים נטשו את משמרתם מחשש לחייהם. אחרים קיבלו צווי גיוס למילואים בשל המתיחות הביטחונית. החלל הפיקודי שנוצר איפשר לאסירים להתקומם נגד התנאים הקשים. המחסור בכוח אדם מיומן יצר הזדמנות היסטורית עבור האופוזיציה הכלואה להרים ראש.

השתלשלות האירועים בבתי הכלא היא תוצאה ישירה של הלחץ הבינלאומי הכבד. המשטר האיראני נקלע למלכוד מסוכן. הוא נאלץ להילחם בשתי חזיתות בו-זמנית. הפגיעה בלכידות הפנימית מחלישה את עמדת המיקוח של טהרן מול המערב.
בתי הכלא באיראן אינם רק מתקני כליאה, אלא כלי שליטה מרכזי המהווה את עמוד השדרה של מנגנון הדיכוי המדיני. קריסת המשמעת בתוך חומות "אווין" מסמלת את חולשתו של המנגנון כולו. השליטה באוכלוסיית האסירים היא המדד ליציבות המשטר.

כאשר הסורגים נפרצים, הפחד הציבורי מתפוגג. התפרקות מערך הכליאה מעידה על כך שזרועות הביטחון של איראן אינן מסוגלות עוד לאכוף את מרותן בלב הבירה. מדובר ברעידת אדמה פוליטית המבהירה למנהיגות בטהרן כי הכלים ששימשו להשתקת האופוזיציה במשך עשורים הפכו כעת למלכודת עבור המשטר עצמו.
ההתקוממות בבתי הכלא היא רק קצה הקרחון של משבר עמוק בהרבה המאיים על יציבות השלטון. דוחות מודיעין ודיווחים מהשטח מצביעים על תופעה רחבה של נטישת עמדות בקרב הדרגים הנמוכים של משמרות המהפכה וכוחות ה"בסיג'".

רבים מהם מסרבים להתעמת עם המפגינים ומשפחות האסירים מחשש ליום שאחרי נפילת המשטר. המחסור בכוח אדם בדרגי השטח משתק את יכולת התגובה של טהרן. המשטר נותר עם צמרת פיקודית מנותקת, ללא הבסיס המבצעי הנדרש כדי לאכוף את מרותו ברחובות.
לצד המרידות הפנימיות, ארה"ב וישראל נקטו בשורה של פעולות מתואמות וקונקרטיות שהובילו לשחיקת כוחו של המשטר: בין השאר, ארה"ב הידקה את הטבעת סביב מצר הורמוז ומנעה ייצוא נפט איראני באופן מוחלט. המחסור במזומנים פגע ישירות בתקציבי משמרות המהפכה וביכולתם לשלם משכורות לכוחות השיטור והסוהרים.

בנוסף, על פי דיווחים שונים, ישראל ביצעה תקיפות סייבר על תשתיות תקשורת וממשל בתוך איראן. פעולות אלו שיבשו את יכולת התיאום של כוחות הביטחון והובילו לכשלים טכנולוגיים במערכות הפיקוח של בתי הכלא ובסיסי הצבא.
כמו כן, בשבועות האחרונים ישראל וארה"ב יחד יצרו פגיעה בדמויות מפתח במערך הלוגיסטי והצבאי של איראן יצרה ואקום פיקודי. המחסור במנהיגות בשטח גרם לבלבול בקרב הדרגים הנמוכים, דבר שהוביל לאותם מקרי סירוב פקודה ונטישת עמדות בבתי הכלא.
