אנו נכנסים ליום ה-24 של מלחמת המנע באיראן. לצד הישגים צבאיים מזהירים, אנו עדים לעלייה בהיקף הנזק לישראל- בפגיעות רבות במבנים, נפגעים, ואף בתשתיות אסטרטגיות. נזק מצטבר לכלכלה בישראל, ועוד הוצאות הכרוכות בהארכת המלחמה. נדמה שאנו משחקים לידי האסטרטגיה האיראנית לשחיקה וזמן. זה הזמן לצאת ממגרש המשחקים שהאיראנים, חיזבאללה, חמאס ומחבלי יהו"ש משחקים איתנו, ולהציע אסטרטגיה כוללת (אסטרטגיה רבתי) לניצחון ולא רק להכרעה צבאית. פעולה מול מרכזי הכובד והתורפה האסטרטגיים שלהם (ולא רק הצבאיים) תביא את ישראל (וארה"ב מול איראן) לניצחונות אשר ישנו את המציאות לדורות.
8+המערכה באיראן
מלחמת המנע של ישראל והישגיה הצבאיים המרשימים עוד יילמדו שנים רבות בכל צבאות העולם. גם ההיבט המדיני של התיאום עם בת בריתנו האסטרטגית (להבדיל ממדינות נאט"ו והמפרץ) עוד יילמדו בכל הפקולטות למדעי המדינה, משרדי החוץ בארץ ובעולם, ובמערכות הביטחון. אולם איראן היא מעצמה איזורית, בעלת כוח עמידה, תפיסה דתית קיצונית, ויכולות רבות ומבוזרות. איראן פועלת בהתאם לאסטרטגיה צפויה, והיא מנהלת מלחמת שחיקה ומשחקת על זמן. איראן מנהלת אסטרטגיית שחיקה המוכוונת כנגד 5 יעדים:
- שחיקת המיירטים של ישראל וארה"ב.
- שחיקת הפצצות של ישראל וארה"ב.
- שחיקת הלגיטימציה הפנימית בישראל וארה"ב.
- שחיקת הלגיטימציה הבינ"ל – אירופה ומדינות רבות נוספות.
- שחיקת הלגיטימציה האיזורית של מדינות המפרץ, ובדגש לקטאר.
8+איראן הפיקה לקחים רבים לא רק ממבצע "עם כלביא", אלא גם מהלחימה מול חמאס וחיזבאללה. איראן מבזרת מתקנים רבים, מעמיקה את נכסיה (גרעין, טילים) בתת קרקע ובמינהור מתחת להרים, ממנה בע"ת למערכת ניהול אזרחית וצבאית עם מחליפים במספרי 4 ואף יותר למקרה של פגיעה בהם. איראן לא רק פועלת במישור הצבאי, אלא מפעילה אסטרטגיית לחץ עקיף וישיר באמצעות פגיעה בכלכלה האיזורית (למפרציות יש אינטרס ויכולת השפעה גדולה על ארה"ב), ואף העולמית באמצעות סגירת מיצרי הורמוז. כך, הם שואפים להרחיב את המלחמה מחיכוך ישיר עם ישראל וארה"ב למלחמה אזורית, ואולי אף עולמית.
בינתיים, זה מצליח להם. הם יורים על מרכזי אוכלוסייה בישראל, על מתקנים אסטרטגיים, ואנו מוגבלים לפעולה ולא פוגעים במתקני האנרגיה, אחרת- האיראנים יפגעו במפרציות והם יבואו בטענות לישראל……זו נורת אזהרה מהבהבת, וכאן, צריך להבין שאיבדנו את זה, ולהתחיל לחשוב ולפעול אחרת.
8+האסטרטגיה של ישראל וארה"ב
ישראל וארה"ב פועלות בתכלית אסטרטגית שנועדה ליצור מציאות שונה מן היסוד, וזאת באמצעות הפלת המשטר או כניעתו, ולכל הפחות להחלשתו באופן שאם ישרוד, יתקשה לשקם יכולות צבאיות קריטיות (גרעין, טילים, תשלום לשלוחים). לשם כך, הן תוקפות באופן עצים ומוצלח מטרות ממשפחות רבות: מטרות הנהגה ופו"ש צבאי, הגנ"א (בכדי ליצור חופש פעולה אוירי), ומתמקדת בכל שרשרת הייצור של הטילים והמדוייקים (ערי הטילים ובסיסי שיגור, משגרים, מפעלים), ובשלבים הללו מתחילים להעמיק פגיעה במתקני גרעין.
הצי האיראני הושמד ברובו ע"י פיקוד המרכז האמריקאי, ואיראן סופגת התקפות קשות ורבות. אולם, גם למול הישגים רבים אלו, איראן "לא נכנעת", וממשיכה להציג כושר עמידה, קבלת החלטות, ויכולות היזק למפרציות לנכסים אמריקאיים, ולישראל. הכל כמובן באופן יחסי, רחוק מהפוטנציאל "על הנייר", אולם מספיק בכדי לייצר מלחמת התשה וזמן כפי שהצגתי לעיל.
8+נדמה, שאיראן תיעלה את ישראל (וארה"ב) היטב למגרש המשחקים שהיא רצתה. מצד אחד, החוסן הישראלי מהווה נקודת משען וחוזק המאפשר למקבלי ההחלטות מרחב תימרון לפעולה, אך תמיד יש ליזכור- זהו משאב יקר, וראוי לנצלו למימוש מלא של התכלית ומטרות המלחמה, רוח העם איתנה, ובלבד שבקצה יהיה יום חדש בשכונה שלנו. מהצד השני, איראן מבצעת ירי טילים על מרכזי אוכלוסייה ומתקנים אסטרטגיים, ואנו עונים בתקיפת משגר או בסיס טילים, ותודה לאל (ולמפתחי מערכות ההגנ"א) על היירוטים המוצלחים, אבל הצלחת ההגנה האוירית היא בעצם חרב פיפיות, כיון שאנו מגיבים לפי תוצאות ההגנ"א, ולא לפי כוונות האוייב (לקחי ה-7 באוקטובר אמרנו? עלינו להגיב בחומרה כפי שהאוייב התכוון לפגוע בנו). ולא רק זאת, אלא שאם נתקוף מתקני נפט ואנרגיה, הם ישמידו ויפגעו נכסי אנרגיה במפרציות, יסגרו את מיצרי הורמוז, ואז, או אז זעקת מדינות המפרץ תעלה לנשיא טראמפ, יחד עם חשש לעלייה במחירי האנרגיה ופגיעה בכלכלה העולמית, התוצאה: ישראל לא תוכל לתקוף שם יותר, והמלחמה אולי בכלל תיעצר.
במבט מפוכח, המבוסס על לקחי ה-7 באוקטובר האמיתיים, אין יותר אבסורד מהעניין הזה. שוב דם ותשתיות ישראליות הן הפקר בעיני העולם, ואנחנו נותנים הסכמה שבאי התקיפה. איראן בנתה במשך שנים (וללא פעולה ממשית של מדינות העולם, המפרציות ואירופה) יכולות גרעין וטילים להשמדת ישראל. אולם, למרבה האבסורד, כאשר איראן, כן איראן משגרת טילים וכטב"מים ופוגעת במתקנים ובשטח מדינות המפרץ, איראן פוגעת בכלכלה העולמית- נוח למפרציות ולמדינות אירופה הפרוגרסיביות ("העולם הקודם"), להאשים שוב את היהודים, ולנסות להצר ולהגביל את יכולתינו להגן על אזרחינו.
8+את הפרדיגמה האבסורדית הזו עלינו החובה לשנות! ולהפוך אותה לבומרנג לאיראנים. זה מה שעשה הנשיא טראמפ אתמול בלילה- הוא "יצא מן הקופסא", והפך את איומי איראן לבומרנג עליהם, תוך איום להפציץ תחנות כח אם מיצרי הורמוז לא ייפתחו בתוך 48 שעות. זהו מבחן נחישות- לאיראן (עד כמה נחושה להמשיך להילחם, ובאילו מחירים), ולנשיא טראמפ (עד כמה מוכן ללכת רחוק בהשמדת הרוע והאיום האיראני).
מה קורה בשאר זירות המלחמה? חיזבאללה, חמאס, ואפילו יהודה ושמרון?
מכאן, כחלק מתהליך למידה אסטרטגי, אני מציע לחשוב על רעיון האסטרטגיה רבתי, ולממשה בכל זירות הלחימה. ליישם את לקחי ה-7 באוקטובר ומלחמת חרבות הברזל (התקומה אמרנו? ) באופן אמיתי, ולא חלקי. בגבולותינו התשלום יהיה באדמה. זה חשוב, אך לא די בהרס תשתיות (הם ייבנו מחדש ואפילו טוב מודרני וטוב יותר). זה חשוב, אך לא די בהרג לוחמים (זוהי בכלל זכות- ג'יהאד), וגם זה חשוב, אך גם לא הרג מפקדים ומנהיגים הוא מספיק (מי זוכר את נסראללה, יחיא סינוuאר ומוחמד דף, וכל מחליפיהם, חמינאי? בתי הקברות מלאים אנשים ללא תחליף). חייבים הישג אסטרטגי שיישאר לדורות לכל אויב שפותח נגדנו במלחמה.
8+- לבנון וחיזבאללה – חיזבאללה יורה מתוך שטח מדינה ריבונית, למרות הסכמים קודמים (שלא היו שווים את הנייר מרגע חתימתם). חיזבאללה מסתמן יותר מכאב ראש מקומי, הוא מפצל את הקשב והיכולות של צה"ל, משגר טילים, רקטות וכטב"מים לכל חלקי ישראל, ומאיים בירי ישיר על יישובי הצפון (כולל איום חדירה קרקעית). גם כאן, צה"ל הגיב באיחור, וצובר לאיטו כוחות במטרה מצומצמת- לדחוק את האוייב צפונה. צה"ל (שוב) תוקף מטרות בדאחייה, תוך אזהרה מקדימה, ובעצם חוזרים לאותה הנקודה- יירוט הרקטות והכטב"מים או סיכולם, תוך התנהלות מחמירה במדיניות האש. מדינת לבנון נשארת מחוץ למשחק, ואנו פועלים בשיטת הפשיטות (כמו בעזה), שחיזבאללה מבין ומשחק על הזמן, עד לרגע שבו לבסוף ניסוג מהשטח (ואם נישאר בכמה נקודות קדמיות- זה בכלל משחק לידיו להמשך הלחימה).
- חמאס – חמאס מתחמם על הקו הצהוב. חמאס השתקם, צבר יכולות, ואינו מתכוון להתפרק מנישקו.
- יהודה ושומרון – מחבלים ממשיכים בפיגועים, חמאס מחמם את השטח להסלמה רחבה, והרש"פ? ממשיכה לצבור כח של עשרות אלפי חיילים מאומנים היטב. מעתה אמור- לא להיפוך קנים, אלא- למימוש קנים, זה היה ייעודם מלכתחילה, וכדאי ששוב נפנים את לרחי ה-7 באוקטובר במי הוא האויב שלנו, בכדי שלא נופתע.
בשורה התחתונה, אנו נופלים למלכודת האסטרטגית שאוייבנו טמנו לנו, ועלינו לצאת "מחשיבת המנהרה" הזו ולפעול אחרת.
אז מה עלינו לעשות? לשנות את החשיבה מיסודה, ולקבוע כללי משחק חדשים
הכלל הראשון במלחמה, זו ההבנה שמדובר בחיים שלנו או של האוייב הרוצה בהשמדתינו. מבלי להיכנס לכל אומנות המלחמה ולעסוק בניתוח ההבדלים שבין ניצחון להכרעה, ואיך עושים זאת, אסתפק בהמלצה המרכזית שלי, והיא: לבחון את האוייב דרך עיניו (שוב, לקחי ה-7 באוקטובר). עלינו לשאול את עצמינו, מה מטריד את האוייב? מהם מרכזי הכובד או התורפה שלו- בראייתו? ומכאן, פשוט לפעול מולם הכי חזק שניתן, וזאת מעבר לכל הסיכולים והתקיפות החשובות שמתבצעות.
8+מול איראן – א. תקיפת מטרות דואליות (שימוש צבאי ואזרחי) אשר יכולות להניע את העם האיראני להפלת המשטר: תחנות כח, נמלים ושדות תעופה, תשתיות תנועה-כבישים וגשרים, תחנות שידור, ועוד. ב. תקיפת תשתיות האנרגיה- בתי זיקוק, מתקני הגז, ועוד. ואם איראן תבצע ירי למתקנים במפרציות, אדרבה, שיצטרפו גם הם למאמץ המלחמה נגדם. אם האיראנים יסגרו את מיצרי הורמוז, אדרבה, שיצטרפו מדינות העולם הנהנות מהנפט והגז לסייע בפתיחה והגנה על המיצרים, וכך הלאה. די למצב בו ישראל פועלת לא רק להגנה עצמית, אלא להסרת איום איראני איזורי ועולמי, ועוד בחינם.
מול לבנון וחיזבאללה – א. העברת האחריות למדינת לבנון. חיזבאללה פועל משטח המדינה- אתם אחראים! לא תפעלו בכל המאמצים (כן, גם לחימה מול חיזבאללה, אנחנו נסייע לכם)- נפגע בתשתיות דואליות (תחנות כח, בנקים, שדה תעופה המלא מתקני חיזבאללה, גשרים, ועוד). ב. מחיר אסטרטגי באדמה לדורות, כיבוש השטח עד הליטני, תוך פינוי מלא של כלל התושבים ללא החזרתם. תפרקו את חיזבאללה- נדון בתהליך החזרת השטח אם בכלל (לתוכנית 5 הנקודות בלבנון ראה מאמרי בהמשך).
8+מול חמאס – אם חמאס לא יתפרק מהנשק, הוא ישלם במחיר אסטרטגי לדורות של כיבוש הרצועה, ללא שיקום, ועידוד ההגירה (התוכנית לעזה לא תפורט במאמר זה).
יהודה ושומרון – יש לשנות את התפיסה הקיימת לכיסוח הדשא ומרדף אחר כל מחבל, ולעבור לתפיסה של פעולה מול מה מכאיב למחבלים? הבית, האדמה, המשפחה ועוד. מחבלים המבצעים פיגועים? יש להחרים ולהלאים בתי המחבלים בשלב ראשון. לא עוד סיכול כל מפגע ומרדף אחר היתושים. החרמת הבתים באופן מלא (ולא רק את החדר והמסדרון שבו עבר המחבל- המלך הוא עירום! זה הרבה יותר ממגוחך, וכדאי שנעצור את האיוולת הזו) לא תספיק? תמיד יש יכולת לגרש את מי שידע או לא פעל לעצירת הטרור. וכך הלאה.
8+שורה תחתונה – עלינו לפעול מול הנקודות הכואבות לאויב, ולא לפי מה שנראה לנו כפגיעה בעיניים שלנו. אחרי ה-7 באוקטובר מצופה להפקת לקחים (שלא נעשתה בכל הרמות- אסטרטגי, מערכתי, ורק במעט ברמה הטקטית) אמיתית, ולא עוד פעולות עוד מאותו הדבר.
לסיכום, זו העת לשינוי יסודי של המציאות בכל הזירות, תוך הפקת לקחי עומק אסטרטגיים, שינוי כללי המשחק ביוזמה ישראלית, גביית מחיר בגבולותינו, ופעולה מול תורפות האוייב. ומה יגיד העולם? זו שוב אותה מחשבה של ה-6 באוקטובר. תשאלו את המדינות, שמחרימות את ישראל אחרי הטבח ב7 באוקטובר, והיום מיהרו לגנות את הפגיעה בקטאר ובמיצרי הורמוז, ולא את הירי הישיר לאוכלוסיית ישראל. עלינו לפעול מול האינטרסים של ביטחון ישראל, ולא מה יאמרו אלו שמעולם לא פעלו להגנתינו. זו העת להחלטת ראש הממשלה, כמו בן גוריון ב-48', ולוי אשכול ב-67', כך נתניהו ב- 2026.
