דייוויד פטריקראקוס, מחבר הספר המכונן על הגרעין האיראני ומומחה עולמי ללוחמה בעידן הדיגיטלי, טען היום (שלישי) במאמר ב"דיילי מייל" כי כדי להבין את המלחמה הנוכחית חייבים לחזור לשנת 1980, כאשר לדבריו המלחמה מול עיראק של סדאם חוסיין הייתה ה"מעבדה" שבה איראן זיקקה את האסטרטגיה שלה. שם הם למדו שחברה מודרנית ודמוקרטית אינה מסוגלת לשאת מלחמה ארוכה ומדממת, וזהו בדיוק הקלף שבו הם משחקים מול ישראל כיום.
2+פטריקראקוס הסביר כי סדאם חוסיין פלש לאיראן בחיפוש אחר "מכת מחץ". היה לו יתרון טכנולוגי, כוחות שריון וחיל אוויר מתקדמים – בדיוק כפי שיש לישראל כיום. אך איראן גילתה שאפשר לנצח עוצמה כזו באמצעות "סיבולת אינסופית". הם שלחו גלים אנושיים לשדות המוקשים וסירבו לכל הפסקת אש במשך שמונה שנים, עד שעיראק פשטה את הרגל והחברה העיראקית נשחקה.
לדברי המומחה, איראן אינה מנסה לנצח את צה"ל בשדה הקרב. היא מנסה לנצח את החברה הישראלית. מבחינת טהרן, הניצחון אינו כיבוש שטח, אלא גרימת ייאוש בצד השני. "הזמן הוא הנשק של העניים", כתב, ואיראן משתמשת בו כדי לשרוף את המשאבים, הכלכלה והלגיטימציה של ישראל.
2+כיום, הגלים האנושיים של שנות ה-80 הוחלפו בחיזבאללה, חמאס והחות'ים. פטריקראקוס מדגיש כי איראן מוכנה להקריב כל אחד מהם עד האחרון שבהם, ובלבד שהאש לא תגיע לערי איראן. הם רואים בשלוחות הללו נכסים מתכלים שנועדו להתיש את ישראל ב"מלחמה בין המלחמות".
המומחה הוסיף כי המשטר שולט בגובה הלהבות. הוא יודע מתי להסלים כדי להסיט את תשומת הלב מהגרעין, ומתי להוריד את הלהבה כדי למנוע תגובה ישראלית שתמוטט את המשטר בטהרן.
2+לפי המאמר, נקודת התורפה הישראלית היא בדיוק עוצמתה. ישראל זקוקה לניצחונות מהירים וברורים כדי לשמור על הכלכלה ועל החוסן הלאומי. איראן, לעומת זאת, פועלת לפי "זמן אסלאמי" – היא מוכנה להמתין עשור בבונקר בזמן שישראל מדממת פנימית. פטריקראקוס הזהיר כי חיפוש אחר הכרעה סופית בשטח לבנון או עזה הוא בדיוק מה שטהרן מקווה לו: שקיעה בבוץ שאין ממנו מוצא.
