המלחמה שבה נתונה מדינת ישראל מאז השבעה באוקטובר איננה עוד סבב לחימה. היא איננה עוד מבצע מוגבל נגד ארגון טרור. זוהי מערכה אזורית רחבה שמטרתה לשנות את המציאות האסטרטגית במזרח התיכון והיא מצויה ממש בימים הרי גורל אלה בעיצומה, בלב טהראן ובהרי הלבנון.
8+ישראל פועלת ברצועת עזה בעוצמה ובנחישות נגד חמאס. בלבנון היא פועלת בתקיפות (שלא הכרנו עד היום) נגד חיזבאללה. מול איראן היא פועלת במגוון כלים – צבאיים, מודיעיניים ומדיניים – במטרה לפגוע מהותית ביכולת האזורית שהיא בונה סביב ישראל.
לא מדובר רק בהגנה. מדובר במהלך רחב שנועד לשנות את המציאות האסטרטגית שאיראן ניסתה לבנות במשך עשרות שנים. איראן השקיעה משאבים עצומים בבניית טבעת של מוקדי לחץ סביב ישראל: חיזבאללה בלבנון, מיליציות בסוריה ובעיראק, החות'ים בתימן, חמאס והג'יהאד האיסלאמי בעזה וביו"ש, וגורמים נוספים ברחבי האזור.
8+זוהי רשת אידאולוגית וצבאית שניתן בהחלט לכנות אותה בשם שהשתרש כבר בשיח המדיני ציר הרשע. אין מדובר רק בביטוי רטורי. אלא במערכת אזורית של שחקנים החולקים יעד אסטרטגי משותף. והיעד הזה איננו רק ערעור יציבותה של מדינת ישראל.
תפיסת היסוד הוא ביטולה והשמדתה. אסור לטעות הם לא מבקשים לראות את ישראל מתייצבת בגבולות 67 וגם לא בגבולות החלוקה, אלא לראות את כולנו בים התיכון או מגורשים למדינות המוצא ההיסטוריות שלנו, במקרה הטוב.
8+היסוד האידאולוגי של המאבק
ההיסטוריון הבריטי הנודע ברנרד לואיס (Bernard Lewis) הסביר כבר לפני עשרות שנים כי בעיני תנועות איסלאמיות רדיקליות הסכסוך עם ישראל איננו מאבק גבולות רגיל. הוא נתפס כחלק ממאבק רחב יותר בין עולם האסלאם לבין קיומה של ריבונות יהודית במרחב שנתפס כחלק מן העולם המוסלמי.
בתפיסה הזו אין מקום אמיתי לדו קיום בין ריבונות יהודית לבין הסדר האזורי הרצוי מבחינתן. היסוד המכונן איננו פשרה טריטוריאלית. היסוד המכונן הוא שלילת עצם קיומה של מדינה יהודית.
8+ובמילים פשוטות יותר: לא דו קיום אלא ביטול קיומנו כעם וכיהודים בארץ הזו.
במובן זה אין מדובר רק במאבק פוליטי מודרני. הוא נטוע גם במסורות עמוקות יותר של תפיסה דתית והיסטורית שביטויה הידוע הוא העיקרון של "דין מוחמד בחרב".
יהודה ושומרון – החריג המסוכן
דווקא בתוך המערכה האזורית הזו קיימת כיום חריגה אנומלית אחת במדיניות הישראלית, שקשה להבין את קיומה: יהודה ושומרון. ישראל פועלת בעוצמה בעזה. היא פועלת בלבנון. היא פועלת מול איראן. היא משנה את המציאות המזרח תיכונית ומכה עד כדי שבירה ודריסה את "ציר הרשע", באופן מעורר הערכה והשתאות פנימית וחיצונית.
8+אבל במרחק דקות נסיעה בלבד מן המרכזים האורבניים הגדולים של ישראל מתקיים מרחב שבו מתפתחות תשתיות טרור, שבו מתעצבת תודעת עימות מתמשכת, ושבו פועלים גורמים הקשורים ישירות או בעקיפין למערך האזורי העוין. ושבו חיים ופועלים כמה מיליוני אויבים המבקשים תודעתית ומעשית להשמיד את עצם קיומנו מעל פני האדמה הזו.
המרחב הזה נמצא למעשה על גבולותיה הפנימיים של ישראל. במילים פשוטות יותר: על גבולות עפולה ובאר שבע, בפתחן של ירושלים וכפר סבא. אין מדינה אזורית חזקה שיכולה להרשות לעצמה לחיות לאורך זמן עם מציאות כזו. מי יהין להכיל מיליוני אנשים החיים בתוכו ומבקשים להשמיד אותו?!?
8+ההידרה האסטרטגית
המיתולוגיה היוונית מספרת על הקרב בין הרקולס לבין מפלצת אימתנית שנקראת הידרה. בכל פעם שנכרת אחד מראשיה, צמחו במקומו אחרים. כך בדיוק פועל גם הטרור האזורי. אתה פוגע בארגון אחד – ובינתיים מתפתחות תשתיות אחרות. אתה מחסל תא טרור אחד – ותאים חדשים צומחים במקומו.
כאשר לא פוגעים בשורש המבנה האידאולוגי והארגוני שמזין את המערכת כולה, האיום אינו נעלם. הוא מתפצל ומתחדש. כאשר מתעלמים מיסוד התפיסה של האויב שמולנו ומביטים בו בעיניים ריאליות, ההידרה צומחת והופכת מאיימת ומסוכנת יותר.
8+הבעיה בתפיסה הישנה
במשך שנים רבות נשענה מדיניות ישראל ביהודה ושומרון על תפיסה של הכלה וניהול סכסוך. מעצרים נקודתיים. סיכולים ממוקדים. תקווה שהמצב יישאר בשליטה. לעיתים חיינו באשליה ונדמה היה שהגישה הזו מייצרת יציבות יחסית. תהיה להם פרנסה ותקווה אז הם יזנחו את כוונות הטרור והשמד כלפינו. אבל השבעה באוקטובר הוכיח עד כמה שברירית יכולה להיות "יציבות" שנבנית על דחיית הכרעות.
גם אם המציאות הפוליטית השתנתה – היסוד לא השתנה
יש מי שמצביעים על כך שההנהגה הפלשתינית הרשמית כיום איננה חמאס. נכון. אך גם כאשר בראש הרשות הפלשתינית עומד גורם שאיננו חמאס, היסוד המכונן בתפיסה הלאומית הפלשתינית לא בוטל ולא התקהה. הנרטיב הבסיסי של שלילת הלגיטימיות של מדינת ישראל ממשיך להתקיים במערכת החינוך, בשיח הציבורי ובתרבות הפוליטית.
8+והמלחמה הנוכחית נועדה בדיוק לשנות את המציאות הזו. לא ניתן לשבור את ציר הרשע בטהראן או בבקעת הלבנון ולהותיר את ההידרה הפלשתינית פעילה בלב המדינה.
הקריאה להנהגה הישראלית
כאן מגיעה שאלה פוליטית נוקבת. אם ישראל פועלת בעזה כדי להכריע את חמאס, אם היא פועלת בלבנון כדי לפגוע מהותית בחיזבאללה, ואם היא פועלת נגד פרויקט ההתעצמות האזורי של איראן, אין שום היגיון להשאיר בלב הארץ זירה שבה האיום ממשיך להתפתח. יהודה ושומרון איננה יכולה להיות חריג.
8+על המערכת הפוליטית בישראל – ובראשה הממשלה והעומד בראשה – לומר זאת בפשטות ובבהירות, המערכה הזו אינה מסתיימת בעזה בלבד, היא לא תחומה לגבולות הכרעת האיום האיראני מטהראן והשיעי בלבנון. היא חייבת לכלול גם שינוי יסודי של המציאות הביטחונית ביהודה ושומרון.
לא עוד הכלה אינסופית. לא עוד דחיית הקץ. אלא מדיניות ברורה שמטרתה אחת; למנוע היווצרות של איום אסטרטגי נוסף בלב הארץ. הלקח של השבעה באוקטובר ברור. מדינה שאינה פועלת בזמן – עלולה להיאלץ להילחם מאוחר מדי.
