בינואר 1979, בעיצומה של המהפכה האסלאמית, עזב המלך מוחמד רזא פהלווי את איראן לגלות שממנה לא חזר, אירוע שסימן את סוף המלוכה ותחילת שלטון האייתוללות. ארדשיר ליאני, ששירת באותם ימים כקצין במשמר המלך – יחידת העילית שהייתה אמונה על ביטחון השליט – שחזר בריאיון לשרה ב"ק הלילה (בין שלישי לרביעי) את קורותיו בימים אלו במדינה.
2+לדברי ליאני, לפני המהפכה, איראן וישראל קיימו ברית אסטרטגית הדוקה. איראן הייתה ספקית הנפט העיקרית של ישראל, והיחסים היו גלויים וחמים: "היו קשרים טובים, היו שתי טיסות אל-על ביום. היה אפשרי לאכול ארוחת בוקר באיראן וארוחת ערב בפריז המלך אהב יהודים ומעולם לא אישר ליאסר ערפאת להיכנס למדינה".
עם עליית חומייני לשלטון, איראן הפכה את עורה: השגרירות הישראלית בטהרן נמסרה לידי אש"ף, ויאסר ערפאת הפך לאורח כבוד. ליאני מעיד כי ראה את השינוי הזה מתרחש מול עיניו: "באותו ערב שבו עלה חומייני לשלטון, יאסר ערפאת הגיע לאיראן. ראיתי אותו במו עיניי בתוך הבסיס", הוא מספר על הרגע שבו הטרור הפלשתיני קיבל חסות רשמית בטהרן.
2+כדי לשמור על יציבותו מול מחאות פנימיות, המשטר האיראני מסתייע לעיתים קרובות ב"חשד א-שעבי" (מיליציות שיעיות עיראקיות) ובאנשי חיזבאללה, שכן לעיתים החיילים האיראנים המקומיים מסרבים לירות בבני עמם. ליאני התייחס לדיכוי האכזרי של המחאות האחרונות, לדבריו: "לפני חודשיים, כשהרגו 50 אלף מפגינים, הביאו את 'חשד א-שעבי' מעיראק, מתימן ומחיזבאללה כדי להרוג אנשים".
ליאני אופטימי לגבי העתיד: "יכול להיות שזה ייקח שבוע או שבועיים, אבל המשטר הזה ייפול לגמרי והמלך רזא פהלווי יחזור". הוא הדגיש כי על ישראל להמשיך בלחץ על המשטר, שכן כל עצירה תהווה סכנה קיומית.
2+בסוף הריאיון ליאני בירך את ראש הממשלה בנימין נתניהו: "אני מברך אותו. העם האיראני מאוד אוהב אותו ואומרים שביבי נתניהו הוא גיבור לאומי".
