העימות הצבאי בין איראן לארה"ב וישראל חשף את נקודת התורפה הרגישה ביותר של הרפובליקה האסלאמית: תשתיות המים. הדיווחים על הפצצת מתקני התפלה באי קשם ובבחריין מעוררים חשש מהסלמה אזורית שתפגע באספקה למיליונים. עם זאת, המציאות בשטח מראה שאיראן צעדה לקראת אסון אקולוגי עוד לפני הירייה הראשונה, כך פורסם היום (שלישי) ב"ניו יורק טיימס".
4+מאגרי מי תהום מרוקנים וסכרים עומדים כ"אנדרטאות לכישלון" ומאלצים את הממשל האיראני להיאבק לא רק באויבים מבחוץ, אלא גם בקריסה פנימית של התנאים הבסיסיים ביותר למחיה.
העימות הצבאי קיבל תפנית מדאיגה בשבת האחרונה. שר החוץ האיראני, עבאס אראקצ'י, האשים את ארה"ב בהפצצת מתקן התפלה קריטי באי קשם. לדבריו, התקיפה ניתקה את אספקת המים ל-30 כפרים באזור. ארה"ב הכחישה את המיוחס לה, אך התגובה האיראנית הגיעה בדמות הפצצת מתקן התפלה בבחריין – מהלך שהצית חשש מפני מלחמה כוללת על מקורות החיים במזרח התיכון.
4+מומחים כמו מייקל ס. גרמיליון מאוניברסיטת אלבמה מציינים כי הפגיעה הפיזית במתקנים אולי מוגבלת כרגע, אך האפקט הפסיכולוגי והכלכלי עצום: "השילוב של מחסור במים והרס כלכלי מהמלחמה עלול להוביל למחסור חמור במזון ולגלי פליטים שינטשו את בתיהם".
בבירה טהרן, המונה כ-10 מיליון תושבים, המצב הגיע לנקודת רתיחה. הבצורת המתמשכת הובילה לצניחה של 45% בכמות המשקעים מתחת לממוצע, והסכרים המזינים את העיר ריקים כמעט לחלוטין. נשיא איראן, מסעוד פזשכיאן, אף הצהיר לאחרונה על צורך אפשרי בהעתקת עיר הבירה למיקום אחר, שכן המחסור במים הופך אותה ל"בלתי ראויה למגורים".
4+המשטר מנסה להטיל את האשמה על המלחמה, אך השורשים של המשבר עמוקים הרבה יותר ומבוססים על עשורים של החלטות הרסניות: אחת הסיבות למשבר היא העובדה כי לאחר המהפכה ב-1979, איראן האיצה בניית סכרים באופן אגרסיבי כדי להשיג "עצמאות מים". רבים מהם נבנו במיקומים שגויים ללא תכנון אקולוגי. החום הכבד גורם לאידוי מסיבי של המים שנאגרו בהם במקום להזרימם לשדות.
בנוסף, מחקר מ-2024 בכתב העת "Nature" חשף כי איראן מחזיקה בשיא שלילי עולמי: 32 מתוך 50 האקוויפרים המנוצלים ביותר בעולם נמצאים בשטחה. השאיבה הבלתי מבוקרת גרמה להתייבשות באזורים חקלאיים נרחבים.
4+כמו כן, גלי חום קיצוניים, דוגמת אירוע השיא של 2023 שבו נמדדו 50 מעלות צלזיוס, הופכים לשכיחים יותר. הם מייבשים את מקורות המים הטבעיים ופוגעים בהפשרת השלגים בהרים שמזינה את הנהרות.
בשורה התחתונה, במקום להשקיע בטכנולוגיות התפלה מודרניות או בייבוא מים, הממשל האיראני העדיף להפנות משאבי עתק לתוכנית הגרעין ולמימון שלוחות טרור ברחבי המזרח התיכון. במקביל, השלטונות השתיקו פעילי סביבה שהתריעו על האסון המתקרב.
4+המלחמה מחריפה, והמשטר האיראני מנצל את העימות כדי להסיט את הביקורת הציבורית ממחדליו הסביבתיים. עבור המיליונים בטהראן ובכפרים המרוחקים, השאלה היא כבר לא מי ינצח בקרב – אלא מתי יפסיקו לזרום מים מהברז.
