accessibility-icon
share-icon
צילום: רויטרס
צילום: רויטרס

ממשיכות להיאבק: המחאה החדשה של נבחרת הנשים האיראנית

אדם מיכלשווילי

אדם מיכלשווילי

טז אדר ה'תשפו (05.03.26)

19

162

like

1

dislike

אחרי שסירבו לשיר את ההמנון במשחק הראשון, שחקניות נבחרת איראן בגביע אסיה הציגו אתמול אקט מחאה מתוחכם ומסוכן עוד יותר: הן שרו את ההמנון תוך הצדעת כבוד - שהופנתה דווקא לצה"ל ולצבא האמריקני שנלחמים במשטר הדיקטטורי • שרה דידאר, שחקנית הנבחרת, פרצה בבכי במסיבת העיתונאים: "מקווה שהמדינה שלי תהיה חיה"


רוצה שנקריא לך?

מגישים

נבחרת הנשים של איראן בכדורגל ממשיכה להוכיח שהמאבק שלהן מתנהל לא רק על כר הדשא, אלא גם – ואולי בעיקר – על עתיד מולדתן. לאחר שריגשו עולם שלם כשעמדו בשתיקה בזמן נגינת ההמנון במשחקן הראשון בטורניר גביע אסיה, אתמול (חמישי) הן מצאו דרך חדשה, יצירתית ומתוחכמת לא פחות להביע את התנגדותן למשטר האייתוללות.

במשחקן השני בטורניר, מול קהל רב ובשידור חי, נראה היה בתחילה כי השחקניות "התיישרו" עם דרישות המשטר בטהרן כאשר פתחו את פיהן ושרו את ההמנון הלאומי. אולם, המצלמות קלטו מיד את השינוי: השחקניות הצדיעו בזמן השירה.

לפי הערכות של פרשנים פוליטיים ועוקבים אחר המחאה האיראנית, מדובר בצעד של "לוחמה פסיכולוגית". בעוד שכלפי חוץ הן יכולות לטעון בפני השלטונות שמדובר במפגן פטריוטי, המסר האמיתי המועבר לעם האיראני ולעולם הוא של הערכה לצבאות המערביים ולכוחות התוקפים את מתקני המשטר בימים אלו – בהם ישראל – מתוך תקווה לשחרר את המדינה מהדיקטטורה הרצחנית.

"אנחנו דואגות למשפחות שלנו"

המתח סביב הנבחרת הגיע לשיא עוד לפני שריקת הפתיחה. במסיבת העיתונאים שנערכה אתמול, הופיעה שחקנית ההתקפה בת ה-21, שרה דידאר, כשהיא נראית שפופה ומודאגת במיוחד.

"אנחנו מודאגות למצב המדינה והמשפחות שלנו", אמרה דידאר בקול רועד כשנשאלה על המצב באיראן. "אנחנו עצובות על מה שקרה למשפחות שלנו באיראן. אנחנו אוהבות אותם". דידאר לא הצליחה לעצור את דמעותיה כשסיכמה: "אני באמת מקווה שיהיו חדשות טובות בהמשך. אני מקווה שהמדינה שלי תהיה חזקה וחיה". מיד לאחר מכן, קמה השחקנית ועזבה את החדר כשהיא ממררת בבכי.

הצעד של השחקניות נחשב לנועז במיוחד, לאור העובדה שהמשטר האיראני ידוע בנקיטת צעדי ענישה קשים נגד ספורטאים המביעים מחאה פוליטית בחו"ל. השחקניות, שלוקחות על עצמן סיכון אישי כבד וחוששות לגורל בני משפחותיהן שנותרו באיראן, הפכו לסמל של גבורה אזרחית בטורניר הנוכחי.

בעולם הספורט עוקבים בדריכות אחר המשך הטורניר, לא רק בשל התוצאות על המגרש, אלא בשל האומץ שמפגינות הנשים הללו, שמסרבות לשתוק גם כשהחבל מתהדק סביב צווארן.

עקבו אחרינו גם ב-Google News