בחודשים האחרונים נדמה כי המזרח התיכון משנה את פניו בקצב מסחרר. אך האם בתוך הכאוס הביטחוני מסתתרת ההזדמנות הגדולה ביותר של ישראל בעשורים האחרונים? שמעון רפאלי, עמית בכיר ב"מכון דוד למדיניות ביטחון" ומי ששימש כעוזר מדיני לשר לעניינים אסטרטגיים לשעבר רון דרמר, משוכנע שכן. בריאיון מיוחד עם C14 הוא מסביר מדוע דווקא ההסלמה הנוכחית היא המפתח לברית היסטורית.
An apartment was damaged in the “Town Square” residential complex in Dubai
Faytuks Network Geolocation: 25.00388, 55.29317@zarGEOINT pic.twitter.com/QcRothexnm
— Faytuks Network (@FaytuksNetwork) March 1, 2026
הרעיון של ברית אזורית אינו חדש, אבל הוא קיבל תפנית משמעותית ביולי האחרון. מה קרה שם?
"צבאות ארה"ב וישראל הניחו את היסודות להקמת ברית אברהם. ב־24 ביולי 2024 הציג ראש הממשלה בנימין נתניהו בנאומו בקונגרס חזון שאפתני למזרח התיכון, המבוסס על לקחי המערב לאחר מלחמת העולם השנייה. באותה עת הקימה אמריקה ברית ביטחונית באירופה כדי להתמודד עם האיום הסובייטי המתעצם. לאחר מכן פנה למדינות האזור ואמר: 'זהו החזון שלי למזרח התיכון. אמריקה וישראל יכולות להקים ברית ביטחונית במזרח התיכון כדי להתמודד עם האיום הגובר מצד איראן. כל המדינות שיש להן שלום עם ישראל, וכל המדינות שיהיה להן שלום עם ישראל, צריכות לקבל הזמנה להצטרף לברית הזו… הברית החדשה שאני מדמיין תהיה המשך טבעי להסכמי אברהם פורצי הדרך… יש לי שם לברית החדשה הזו, אני חושב שכדאי שנקרא לה 'ברית אברהם"".
ואיך התקבלו הדברים בזמן אמת?
"באותה עת התקבל חזונו של נתניהו בהרמת גבה ספקנית כהצהרה שאפתנית שנשמעת טוב מעל הבמה אך רחוקה ממימוש במציאות המזרח תיכונית המפולגת".
6+אבל משהו השתנה מאז יום שבת האחרון. מה היה הרגע ששבר את הכלים?
"מאז יום שבת בבוקר, נראה כי החזון הזה קרוב מתמיד להתממש. כאשר המשטר בטהרן בחר להגיב על התקיפה האמריקנית־ישראלית, הוא לא הסתפק בישראל. הטילים הבליסטיים והכטב"מים כוונו גם – ואולי בעיקר – לעבר שכנותיו הסוניות במפרץ. כבר לא מלחמת שליחים באמצעות החות'ים או מיליציות. זו הייתה פגיעה ישירה בריבונות. שברי טילים בערים, שריפות, אזרחים רצים למקלטים".
מה המשמעות של הפגיעה הזו עבור מדינות המפרץ שניסו לשבת על הגדר?
"באותו רגע, האשליה קרסה. מדינות שניסו לשמור על איזון עד הרגע האחרון מצאו את עצמן מותקפות ישירות. השיח ברחוב הערבי השתנה בתוך שעות. מה שיכול היה להיות אדישות או ביקורת מרומזת כלפי ישראל הפך לגינוי ברור וחד של איראן. מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ והליגה הערבית פרסמו הודעות חריפות על ההפרה הבוטה של הריבונות. אפילו מצרים שלא נפגעה הצטרפה לגינוי הפגיעה במדינות ערביות 'אחיות'".
6+נראה שאיראן עשתה כאן טעות בשיקול הדעת.
"וכאן טמונה הטעות האסטרטגית של טהרן. במשך שנים הציגה איראן את עצמה כמנהיגת 'ציר ההתנגדות'. אך ברגע שכיוונה את נשקה לעבר שכנותיה הסוניות, היא איבדה את ההון הפוליטי הזה. בעיני מדינות המפרץ חדלה איראן להיות סמל להתנגדות והפכה לפרויקט התפשטות אימפריאלי המאיים ישירות על ביטחונן הלאומי. המשטר בטהרן ביקש להרחיב את שדה הקרב כדי להפעיל לחץ. בפועל, הוא יצר התלכדות מחודשת של המחנה המתון. מדינות שהיו קרועות, מפולגות או ניטרליות מצאו את עצמן לפתע באותו צד של המתרס עם ישראל. עבורן, איראן איננה עוד אויב רחוק; היא אויב של העורף".
אז מה ישראל צריכה לעשות עם המצב החדש הזה?
"וזהו הרגע שבו חזון הופך להזדמנות אסטרטגית עבור מדינת ישראל שאסור לנו להחמיץ. המתקפה האיראנית חשפה את פגיעותה של המבנה הביטחוני המסורתי באזור. היא הדגימה שאין עוד מקום לניטרליות אסטרטגית. מול טילים בליסטיים וכטב"מים ארוכי טווח, גינויים דיפלומטיים אינם מספיקים. נדרש מנגנון קבוע, מתואם ורב־שכבתי – מערכת הגנה אזורית אמיתית".
6+איך תיראה בפועל אותה "ברית אברהם" במשמעותה החדשה?
"ברית אברהם, במשמעותה החדשה, איננה רק הרחבה של הסכמי אברהם אלא מהלך צבאי־פוליטי חדש באזור: ברית המבוססת לא רק על שלום דיפלומטי, אלא על הגנה משותפת מפני סכנה מתמשכת מצד איראן ושלוחיה. ברית שתכלול את ארצות הברית, ישראל ושאר המדינות שחוו או חוששות מחשיפה לאיום איראני. מנגנון שיתוף פעולה ביטחוני קבוע שיכול לפעול כמעין נאט"ו אזורי, המשלב מודיעין, יירוט, תיאום מבצעי והרתעה משותפת. הקמת מנגנון כזה בעת הזו היא מסר כפול: מענה להווה ועיצוב העתיד. כאשר טילים יכוונו שוב לעבר סעודיה, בחריין, כווית, האמירויות או ירדן, התשובה לא תהיה מקומית ומבודדת, אלא אזורית ומשולבת".
"התקפותיה של איראן על שכנותיה במפרץ אינן רק טעות טקטית. זו טעות אסטרטגית היסטורית מן הסוג שמעצב סדר אזורי לשנים קדימה. טייסות חיל האוויר פעלו בשמי האזור. אך מה שסללו לא היה רק נתיב מבצעי, אלא נתיב פוליטי".
6+ויש שישאלו – האם הברית הזו תחזיק מים גם ביום שאחרי המשטר האיראני? אם האיום יוסר, האם הדבק שמחזיק את הברית יתפורר?
"לאחר בחינה גיאופוליטית, התשובה היא לא. האיום האיראני הוא זרז, אך איננו היסוד היחיד. גם אם המשטר בטהרן ייפול ויוחלף בממשלה מתונה יותר, המזרח התיכון ימשיך להתמודד עם אתגרי ביטחון חוצי גבולות: רשתות שליחים קיימות, חוסר יציבות מתמשך בסוריה ובעיראק, איומים במרחב הימי ותחרות בין מעצמות על השפעה אזורית. ציר חדש עשוי אף להתגבש, למשל סביב תנועות המזוהות עם האחים המוסלמים בהובלת טורקיה וקטאר".
"ברית אזורית יכולה להתפתח ממנגנון לבלימת איראן למסגרת רחבה יותר לייצוב אזורי ולהרתעה. במובן זה, הברית המתגבשת איננה רק תגובה לאיראן, אלא ביטוי לשינוי מבני עמוק יותר באזור: התכנסותן של מדינות מתונות סביב אינטרסים משותפים של יציבות, טכנולוגיה, הגנה אווירית, נתיבי סחר וביטחון ימי. האיום האיראני חשף את הצורך במערכת אינטגרטיבית, אך גם אם האיום יפחת – הצורך הזה לא ייעלם. הוא יהפוך לבסיס לארכיטקטורת ביטחון ארוכת טווח".
6+איך זה שונה מהבריתות הזמניות שראינו בהיסטוריה?
"בשונה מהאנלוגיה לברית האמריקנית־סובייטית במלחמת העולם השנייה, אין זו ברית זמנית בין יריבים אידיאולוגיים שנולדה מתוך צורך טקטי. ישראל ומדינות המפרץ אינן אויבות שנאלצו לשתף פעולה. תהליך הנורמליזציה החל זמן רב לפני ההסלמה הנוכחית. הסכמי אברהם יצרו תשתית פוליטית וכלכלית. הממד הביטחוני הוא המשך טבעי, לא פתרון אד־הוק. במובן זה, הדבר דומה יותר לברית ארה"ב–אירופה במסגרת נאט"ו".
6+האם הקמת ברית כזו בזמן מתיחות שיא היא לא סיכון גדול מדי?
"דווקא בעת משבר ושיא מתיחות נוצרת דחיפות אמיתית. משום שלמשברים יש ממד פוליטי שמייצר אמון מבצעי. שיתוף פעולה בזמן אמת מול איום משותף יוצר תיאום, שפה מקצועית משותפת ומערכות משולבות שקשה לפרקן לאחר מכן. כאשר נבנית אינטגרציה ביטחונית רב־שכבתית – מודיעין, יירוט, פיקוד ושליטה – היא נוטה להעמיק ולא להתפוגג. לכן, הקמת ברית אזורית בשיאם של ימים מתוחים איננה סיכון, אלא הזדמנות. בזמן כזה סיכויי הצלחתה עולים משמעותית. מדינות המפרץ פקחו את עיניהן. נפתח חלון הזדמנויות דיפלומטי. השאלה איננה האם קיים איום משותף, אלא האם תקום מסגרת שתתרגם את ההכרה הזו לברית ממוסדת. מה שנתפס כהסלמה אזורית עשוי להתברר כרגע המכונן של סדר אזורי חדש. וייתכן שאנו בדיוק ברגע כזה".
