בעיצומה של המלחמה מול איראן, שופט בית המשפט העליון, חאלד כבוב, קיבל את ערעורו של מחבל בן 16, הנאשם בעבירות ביטחוניות חמורות, והורה לשחררו למעצר בית באיזוק אלקטרוני. בכך הפך השופט כבוב את החלטתו של שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, זאיד פלאח, שקבע קודם לכן כי הנער יישאר במעצר עד תום ההליכים בשל מסוכנותו הגבוהה.

על פי כתב האישום, הנער צפה במשך למעלה משנתיים בתכני טרור של ארגון המדינה האסלאמית (דאע"ש), למד באופן עצמאי כיצד להכין חומרי נפץ ומטעני חבלה, ואף החליט להצטרף לשורות הארגון ולבצע פיגוע. לצורך כך, נטען כי הקטין אף פנה לגורמים שונים בעניין.
בהחלטתו המקורית, מתח שופט המחוזי ביקורת חריפה על מעשיו של הקטין וקבע כי לא ניתן לתת בו אמון. "אדם בגילו של המשיב המחליט להצטרף לארגון הרצחני ומחליט לבצע פיגוע, איננו ראוי לאמון שנתן בו בית המשפט", כתב.

עוד הוסיף השופט כי "המסוכנות שלו חוצה גבולות, ולכן אף שמדובר בקטין שטרם מלאו לו 16 – לא ניתן לאיין את המסוכנות אלא במעצר מאחורי סורג ובריח". השופט הדגיש כי בנסיבות אלו, אין מקום לבחון את סבלו של הנאשם בבית המעצר אל מול הצורך בהגנה על הציבור.
אולם, בערעור שהוגש לבית המשפט העליון, הציג השופט כבוב גישה משפטית שונה, המדגישה את גילו הצעיר של הנאשם ואת עקרון אי-הכליאה של קטינים. כבוב קבע כי החלטת המחוזי הייתה "גורפת וכוללנית מדי" ביחס לנסיבות המקרה.

"החלטת בית המשפט המחוזי חורגת מפסיקת בית משפט זה בדבר עיקרון אי-הכליאה והיות המעצר של קטין מוצא אחרון, כלשון החוק", נימק השופט כבוב את החלטתו לשחרר את הנער לאיזוק אלקטרוני.
השופט כבוב העלה נימוק נוסף הנוגע דווקא לביטחון המדינה בטווח הרחוק: החשש מהקצנה נוספת של הקטין בתוך כותלי הכלא. "הדברים מקבלים משנה תוקף כשמדובר בקטינים הנאשמים בעבירות ביטחון, נוכח תנאי מעצרם והחשש כי יתעצבו אופיו, תפיסתו ודמותו בהתבסס על הנורמות הרווחות באגף העצורים והאסירים הביטחוניים".
בעקבות ההחלטה, הנער יועבר למעצר בית תחת פיקוח הדוק של איזוק אלקטרוני וערבים, במטרה לאפשר את המשך ההליך המשפטי תוך הרחקתו מהסביבה העבריינית-ביטחונית שבמתקן הכליאה.
