תופעת החרם והבידוד החברתי מעסיקה הורים ואנשי חינוך רבים, והיום (שישי) הסבירה המטפלת הרגשית מיכל קורן בתוכנית "ישראל הבוקר" בהגשת שירה קאי כהן איך ניתן לזהות ולעצור את ההידרדרות.
2+קורן, העובדת בתוך המערכת הבית ספרית, הדגישה כי המפתח ליציאה ממצוקה חברתית עמוקה טמון בשילוב כוחות בין המערכת, ההורים והטיפול הרגשי. לדבריה, זיהוי מוקדם של נורות האזהרה וחיבור נכון בין תלמידים יכולים להציל ילד שנותר מחוץ לבר המצווה או לאירועים הכיתתיים.
החרם המודרני אינו תמיד גלוי לעין: הוא נמצא בחלק הסמוי של הדינמיקה הכיתתית, באותם ילדים שלא מוזמנים לאירועים או שנשארים מבודדים בהפסקות. מיכל קורן הצביעה על כך שלמרות הכאב הגדול של הילד המוחרם, יש בתוך הכיתה כוח עצום שטרם נוצל – הילדים שנמצאים מאחורי הקלעים. מדובר באותם תלמידים שאינם לוקחים חלק פעיל בחרם או בבידוד, ודווקא להם יש את היכולת להוות עוגן ולהעניק תמיכה לחברם המצוי במצוקה.
2+לדברי קורן, הדרך לחלץ ילד מחרם עוברת דרך יצירת "מקום בטוח". במקום לנסות לדחוף את הילד למרכז הבמה החברתית באופן מאולץ, על ההורים והמחנכים לפעול כמתווכים ולחבר בינו לבין שניים-שלושה תלמידים שיכולים לתת לו מענה רגשי ותמיכה. החיבור השקט הזה, שנעשה בגיבוי המערכת, מאפשר לילד לבנות מחדש את הביטחון העצמי שלו בסביבה מוגנת.
עם זאת, הטיפול בחרם אינו יכול להצליח ללא שיתוף פעולה הדוק בין כל המעגלים. קורן מדגישה כי נדרש סנכרון מלא: ההורים צריכים להיות עירניים לשינויים בהתנהגות, המערכת הבית ספרית חייבת להכיר את המתרחש בתוך הכיתה, והטיפול הרגשי נדרש כדי לתת לילד כלים להתמודדות עם הטראומה. רק עבודה משותפת כזו יכולה להוציא ילד ממצב של בידוד חברתי קשה.
2+בסופו של דבר, המטרה היא להפוך את נורות האזהרה לתוכנית פעולה. הטיפול הרגשי בתוך בית הספר מאפשר לראות את התמונה המלאה של הדינמיקה הקבוצתית ולזהות את הכוחות הסמויים שיכולים לשנות את המצב. כאשר כל המערכת מתגייסת יחד, ניתן להפסיק את החרם ולהעניק לכל נער ונערה את תחושת השייכות והביטחון המגיעה להם.
אנחנו עושים מאמץ גדול לאתר את בעלי הזכויות בצילומים. השימוש ביצירות שבעל הזכויות בהן אינו ידוע או לא אותר נעשה לפי סעיף 27א ל"חוק זכויות יוצרים". אם זיהיתם צילום ואתם בעלי הזכויות בו נא לפנות ל[email protected].
